עם אלה שהייתי איתם הרבה, כבר הפסקתי להיות. [ועבר כולה חודש מאז]

וכמובן שחזרתי לדבר איתו. והייתי מאושרת כמו החיים.

ואז הוא שוב מתחיל להיות זבל.

טוב, זה קצת צפוי, לא?

נמאס לי כבר שהכל אותו דבר.

למצוא אנשים, למצוא משהו לעשות ולעשות אותו הרבה, לדבר איתו, לצאת איתו, ולהיות הכי מאושרת ביקום, לאבד אותם, להשתעמם, ולאבד אותו.

והכל שוב מהתחלה.

משעמם לי כבר.

כלום כבר לא מזיז לי.

באמת, לא בכיתי כבר כמה חודשים.

כלום לא מפריע לי.

אני מתגעגעת לכיתה ז'. לרדת בפחות מחודש 10 קילו. ים מחמאות. כולם אומרים כמה אני יפה.. כמה רזיתי..

כמה אני מדהימה.

חבל שזה הפסיק.

זה לא נורא, נכון? לחזור לזה שוב..

רק קצת.