אז עברה שנה מאז שיצאנו.
והאמת שלדבר איתו שוב, גרם לי להיזכר למה זה נגמר ולמה זה התחיל.
וסוף סוף אני באמת שלמה עם זה.
וכמובן שהיה גם משהו לאחרונה, שנקטע באכזריות.
והחלטתי להפסיק לחפש את זה.
את ה31 התחלתי בידיעה שבלילה שאני אהיה לבד..
בסוף יצאנו ועשינו ערב בנות [ואיתי], והחלטנו להעסיק את עצמנו קצת יותר מלשבת ולראות טלויזיה..
אז ישבנו ודיברנו וסיפרנו מה היה טוב ב2008, וצחקנו, ועשינו שטויות, ואפילו זכינו למופע חושפנות מצד שלישיית הבלונדיניות..
וכשהגיע קצת לפני ביקשנו מאלה והתחלנו לספור לאחור.. ואז לצרוח ולהשתולל ולשיר
כל הערב הזה רק הזכיר לי, כמה אני אוהבת את האנשים האלה. וכמה הם עושים לי טוב.
זה גם הזכיר לי, את כל הדברים הקטנים והמדהימים שהיו השנה, שלקחתי כמובן מאליו.
לא יכולתי לבקש סיום יותר טוב ל2008.
אצלי 2008 תיזכר בעיקר כהשנה שבה הגשמתי את החלום הכי גדול שהיה לי מכיתה ה', ואת החלום השני הגדול שהיה לי בערך מאותו זמן.
ההופעה של שבק ס', שהייתה באמת מעל ומעבר. האנדרנלין זרם בכל הגוף, ולא הייתה יותר מאושרת ממני בחיים. כמובן שלקבל 2 כרטיסים חינם, ועוד רשות לנסוע הייתה מפתיעה, והיה שווה לחכות במשך 4 שנים..
פחות, אבל עדיין היה חשוב לי- המדצים וההדרכה. נכון היה חשוב לי, אבל סדרי העדיפויות שלי השתנו, וכך גם הדעות שלי. אז המקום כבר לא מתאים לי, אבל גדלתי והתבגרתי ככ. וחיכיתי לזה גם מכיתה ו'.. וההדרכה, ההדרכה פשוט מושלמת. לא יכולתי לחלום יותר טוב..
אני חושבת שאני שלמה עם זה שאני הולכת לחתוך עם הכל בסוף השנה..
עולה למעלה לוולהלאה על הקשת בענן,
עובר את השומר, נכנס מהר בשער הלבן
תופס פוזיציה על ענן, העולם כדור קטן
דברים שרואים משם לא רואים מכאן..
עולם עטוף בתכריחים, איו מקום כבר בפחים
החיים נוחים בין מטחים- מתרגלים לתותחים
אם לא שומעים אותנו שם בחלונות הגבוהים
אז אנחנו לא צריכים שום טובות מהאלים
כוונו את החצים למעלה, לחץ על הכפתור,
המן- תרעיש ברעשן.
מזווית יותר גבוהה לא מריחים את העשן
דברים שרואים משם לא רואים מכאן
[והחלטתי לשם שינוי, לעשות מה שאני רוצה. ולנצל את השנה הזאת באמת. ולנצל כל רגע. כי מי יודע מה יהיה?]
קארפה דיאם
ולקום ב1.1.2009, ולהבין שלמרות ההנאות והכיף, המציאות היא עדיין לא רגילה. להתחיל את השנה במלחמה.
אבל הפעם... הפעם המלחמה הזאת היא שלנו
אני הכי שמחה שהיא התחילה, ואני שמחה שזה היה מוצלח, אבל הפחד עצום.
בנתיים ממשיכים את החיים כרגיל.
ממשיכים וכאילו מחכים שמשהו יקרה. שמישהו יזיז אותנו..
בנתיים אנחנו בסדר, אבל עוד שניה כבר בטווח.
ועדיין מנסים לשמור על שגרה, ולצאת, ולבלות, וללמוד, ולעשות הכל כרגיל.
עד כמה שאפשר...
השלט לחוץ, מעביר ערוץ- ערוץ,
עוד פעולת חיסול, עוד נסיון חילוץ, מה קורה בחוץ?
מאבד מיקוד, זה כמו שלג לבן וזוהי המציאות
משדרים מלחמה, הנוף נראה מוכר,
תימן? אירן? אולי בכלל זה כאן?
לפי הלווין לא מזהים תמדינה,
כי זו אותה המלחמה בתחנה שונה.
כותרות אדומות מבשרות על מתים,
כנראה שהשלום מוכר ואין קונים
אז נילחם על הקרקע בשם האלוהים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אנטיגונה~