בעוד 12 ימים תעבור שנה.

שנה בעצם, מאז שהכל התחיל.

כל הבלאגן.

אושר שבסוף התלווה בהמון כאב.

חג מעלות, ובסוף הדבר הכי טוב שיכולתי לקוות לו באותה תקופה.

אני כבר לא אוהבת אותך. באמת שלא.

אבל קשה לי להפסיק עם הזכרונות...

התמונות, האסמסים, ההיסטוריית שיחות.

כלום לא יכולתי למחוק. לא הייתי מסוגלת.

פחדתי שאם אני אמחוק אותך מהחיים שלי, אתה תמחוק אותי משלך.

מה זה עושה לך, מה תזכור בעוד שנה?

וכמובן, אחרי שאתה דרכת עלי נתתי להרבה אחריך לפגוע בי ולדרוך עלי. בדיוק כמו שאתה עשית.

תראה למה גרמת. תראה למה אתה גורם.

תראה מה נהייתי...

תראה למה הפכתי בגללך.

נהייתי סמרטוט של כולם.

זה מה שאני.

סמרטוט.

כי אף אחד לא מחשיב אותי לשום דבר יותר מזה, נכון?

__

בעוד יומיים יהיו לבלוג הזה שלוש שנים. עצוב שאני עוד צריכה את המקום הזה בשביל לפרוק..