Writing On The Walls

ושוב בדומה לשאר הפעמים, מתיישבת כאן מול כלום אל עצמי,

מנסה להוציא אותן מילים שרצו בנעימות בהליכה תחת כיפת שמיים ריקה

ההתמלאה מעט כוכבים,

והכל נטמן בתוכי מסרב לצאת.

ולאט לאט לוחץ עוד יותר עד שאחנק.

איבדתי חלק עם עצמי בכל הזמן הזה,

בעוד רכשתי קצת מכל דבר.

אבל משהו יקר אבד, ואולי אם הייתי יודעת מה

הייתי מתחילה בחיפושים אינסופיים.

זה השאיר בי חתיכה לבנה-שחורה. ריקה-מלאה.

אך מה שכן,

שוב לאחר כל יום בו נבנית תדמית חזקה,

נשכבת עוצמת עיניי, מאבדת אט-אט קו מחשבה.

שוקעת שוב לחלום מלוח-מתוק.

שוב אתה גונב אותי כבדומה ללילות האחרונים,

מגניב נשיקה, ליטוף, חיבוק.

מזיל דמעה בעוד מנגב דמעתי.

מגניב את חיוכך הנדיר,

עד ששוב פוקחת עיניי לעוד מציאות רגילה חדשה,

רעה-טובה, מכבידה-מקלה.

מוכנה שוב כמו גיבורה, להחזיק עוד יום חדש.

ולסיים הכל-  בעוד לילה, שלך ושלי,

הקיים רק בזכרוני שלי.