אחרי הסיפור של הדקירות הייתה תקופה לא קלה בכלל.
שבועיים לא ישנתי אז אבא לקח אותי לפסיכיאטר אחד חבר שלו. אחרי שעה של דיבורים הוא איבחן אותי בהרבה סוגים של הפרעות שכללו בין היתר פוסט טראומטיק סטרס דיסאורדר, הפרעת חרדה כללית, הפרעת אכילה ובעלת נטיות אובדניות.
מעניין מאוד :)
רשם לי נוגד דיכאון ותרופת הרגעה שהיא מקבוצת הבנזודיאזפינים, שמשמשת להקלת מתח ועצבנות, להרפיית שרירים ולהשראת שינה, לטיפול בחרדה ובנדודי שינה, וכן לטיפול במצבי חרדה הקשורים עם דיכאון.היא עלול לגרום להתרגלות בנטילה סדירה למשך תקופה ארוכה.
הנוגד דיכאון סוג של הרג אותי, הוא הפך אותי לזומבי אז הפסקתי והלוריוון עשה לי כיפחיים אבל אסור לקחת אותו הרבה כי הוא ממכר אז אבא הפסיק לי אותו. חבל, עשה לי כיף לישון לילה שלם בלי סיוטים.
עם אנדרי היו עליות וירידות כי מצד אחד נורא ניסינו לתמוך אחד בשני ומצד שני שנינו היינו צריכים להתמודד עם זה לבד.
וזה לא כל כך קל.
נכון לעכשיו חזרנו לעצמנו כמעט ב-100% ונשארו רק צלקות שיזכירו לנו את זה. ואת המשפט שעתיד להתרחש אבל זה בקטנה.
אנדרי יצא היום למסיבה אחרי הרבה זמן שהוא לא רצה ללכת לפורום, אני מצליחה להירדם בלילה כמעט מיד ובכלל זה קצת מתחיל לדעוך, וזה טוב.
הוא גם חזר להתאמן בחדר כושר ולהתלהב מזה, אחרי שחודש וחצי רק צמד המילים לצאת מהבית עשו לו רע.
דיי התנתקתי מכולם, ולפעמים תוקפת אותי קצת עצבות בקשר לזה אבל אני מתעודדת, כי אני איתו.
הוא פשוט מרגיע אותי, עצם הנוכחות שלו מרגיעה אותי ופשוט טוב לי.
מחשבות על העתיד מפציצות לי את הראש אבל זה סתם כי יש לי יותר מידי זמן לחשוב.
אנחנו יוצאים וחיים את החיים שלנו, מחכים לשחרור שלו ולטיסה שלנו ואז הגיוס שלי מגיע בטיל. אנדרי מתחיל ללמוד ולעבוד ואוטוטו אנחנו בני 40 נשואים פלוס 3.
הזמן טס ולפעמים זה קצת עצוב, פתאום כולם נעלמים ועולים על מדים וזה הזוי לי ברמות מטורפות.
לפני שניה ישבנו בכיתה והסתלבטנו על המורים ועכשיו זה נראה שנות אור מאז וכולם השתנו בצורה קיצונית וכבר אין הרבה על מה לדבר. אבל זה רק אומר שזה לא באמת חברים אז אני לא לחוצה מזה יותר מידי.
אני כל כך מאושרת וכל כך טוב לי שלפעמים אני פשוט רוצה להקפיא את התקופה הזו ולנצור אותה לנצח.
בעלי החתיך:)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
