לפעמים אני לא יכולה יותר.
לפעמים כשאף אחד לא רואה, גם אני בוכה.
לפעמים אף אחד לא מנסה להבין אותי.
לפעמים אין לי בכלל על מה להתלונן.
לפעמים זה סתם תחושה שלי,
לפעמים היא גם בכלל לא נכונה.
לפעמים גם לי יש בעיות בחיים.
לפעמים החיים שלי לא כל כך מושלמים.
לפעמים אני לא מקבלת את מה שאני רוצה.
לפעמים אני עושה טעויות, ומשלמת עליהן.
לפעמים אני עצובה מזה שאף אחד לא מכיר אותי באמת, כשאני לא נותנת להם להכיר אותי.
לפעמים הציונים שלי הם לא כמו שאני רוצה שיהיו.
לפעמים המשפחה שלי לא מתנהגת כמו שאני רוצה שהם יתנהגו.
לפעמים גם החברים שלי לא עונים על הציפיות שלי.
לפעמים לא טוב לי, אבל אני מדחיקה ולא מספרת.
לפעמים אני לא רוצה לעשות את כל ההצגות הטיפשיות האלה.
לפעמים אני לא מוצאת את המקום שלי פה.
לפעמים אני מרגישה מאוד לא שייכת.
לפעמים פשוט נמאס לי מהכל ומכולם.
לפעמים אני רוצה פשוט להיעלם לכמה שעות.
לפעמים הכלבה שלי היא היחידה שאני אוהבת באותו רגע.
לפעמים הייתי רוצה להיות מישהי אחרת.
לפעמים אני חושבת לעצמי שכל זה לא שווה את זה.
לפעמים אני חושבת שלאף אחד לא אכפת ממני.
לפעמים אני אוהבת להיות לבד לגמרי. רק עם עצמי.
לפעמים אני לא יכולה יותר.
היום שהיה אתמול היה אחד הימים היותר רעים שהיו לי בזמן האחרון.
ואני שמתי לב שבבלוג הזה אין לי כמעט בכלל פוסטים עצובים. אולי רק אחד.
שמתי לב שבבלוג הזה, אני כותבת רק ששמח לי, ושבא לי לעדכן.
זה גם אחת הסיבות שאני לא מעדכנת כל כך הרבה.
אתמול באמת עברו לי המון מחשבות בראש.
חלק מהן גם כתובות למעלה.
נמאס לי שלא לוקחים אותי ברצינות.
נמאס לי שחושבים שאני לא משתדלת מספיק.
כי אני כן. אני לא בדיוק נהנית להיות ככה כרגע.
השנה הזאת הייתה יותר מדי קשה בשבילי. יותר מדי.
ואני באמת לא יודעת מה לעשות כרגע.
ואני יודעת שבביצפר אני נורא שמחה וגם עם חברים אני נורא שמחה,
אבל זה לא באמת. אני רק מסתירה. מסתירה כדי שלא ידעו עליי יותר מדי.
בונה לעצמי חומות מה שנקרא.
וזה מבאס. אבל כזאת אני.
וזה לא ישתנה בזמן הקרוב.
ובבקשה, תקראו לפוסט הזה באיזה שם שאתם רוצים.
הכל חוץ מצומי. כי צומי זה הדבר האחרון שהיה פה.
עריכה -> 9.2
המצב שלי השתפר.
הדברים התחילו יותר להסתדר.
אבל מה שיצא מהפוסט הזה, זה שאני יודעת לכמה ילדים אכפת.
יודעים מה? מילא החברות שאני מחשיבה אותן לחברות טובות,
לא יגיבו לי בפוסט שהוא יותר משמעותי בשבילי מכל השאר,
לפחות שיבואו אליי, שיגידו לי משהו, שיהיה להן אכפת.
אבל, כמה צפוי, לא. את האמת, איכזבתן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
just noa.
