בבוקר קמתי והרגשתי זוועה.. היו לי כאבי בטן חזקים אבל זה עבר טיפה..
פתאום אבא שלי התקשר לשאול אם אני רוצה לבקר את סבתא שלי כי היא במצב קשה עכשיו..
אבל היא תמיד במצב קשה בגלל הסרטן וביקרתי אותה ביום שלישי.. אז אמרתי לו שכואבת לי הבטן ולא נראה לי..
בסוף הוא נסע לבד.. ואחרי כמה זמן הוא צלצל ובכה.. שאין לו אמא יותר היא נפטרה.
האמת בהתחלה היה קשה לעכל את זה כי הייתי בהלם איך בכזאת פתאומיות .. וניסינו להרגיע אותו.
הוא לא סתם בכה..כי אין לו אחים אין לו אפילו אבא והמשפחה היחידה שלו זה אנחנו. והבני דודים הרחוקים.
אחרי העיכול ירדו לי דמעות במהירות במשך חצי שעה שניסיתי להרגיע את עצמי.. שזה קורה ככה זה כל בנאדם רגיל.
אני אצטרך לחיות עם המצב הפתואמי הזה.
תודה לכולם.