אני מותיר מאחורי את שנת האזרחות הראשונה שלי, שנה שהתחילה בעבודה האמיתית הראשונה שלי והסתיימה בעיצומה של שנת הלימודים הראשונה שלי.
מעולם לא הצטיינתי בלשלוף סיכומים מהמותן, אבל אפשר להזכיר כמה מופעים מרכזיים שהיו בשנה החולפת. אני חושב שלמדתי על עצמי הרבה דברים בשנה הזאת, אפשר לומר שמחד גיסא ניכרים בי שינויים מסויימים ומאידך גיסא ניתן להבחין גם במגמת חיזוק בדברים המאפיינים אותי.
ראשית, כאמור, עבודה - 11 חודשים בתור נציג שירות במוקד של כללית, "עבודת סטודנטים" בשכר מינימום. מתוך ארבעת המקומות אליהם ניסיתי להתקבל זה היה האחרון שקיבל אותי - כי מה לעשות, הייתי די שוק כשזה מגיע למרכזי הערכה. במקום הזה הכרתי כמה וכמה אנשים טובים, למדתי מתן שירות מהו וגיליתי שיש לי היכולת באמת לתת שירות ולהקשיב - לא ציפיתי מעצמי אורך רוח שכזה לאורך זמן. להספקתי אפילו להיות עובד מצטיין לשנת התשע"א, אבל כנראה שהדבר הכי משמעותי שהוצאתי מהמקום הזה הוא חברות יקרת ערך עם אחות בנפש ובת אדם יוצאת מן הכלל.
במקביל, העברתי מספר חודשים בלהקה של חבר יקר ואח מהשירות, בתור בסיסט. למשך התקופה בה זה נמשך, הרגשתי שאני סופסוף מתקרב להגשים איזשהו חלום שהושהה מאז התיכון. בסופו של דבר דרכינו נפרדו, אך זה טבעי בעיניי, שכן דרכינו המוסיקליות כנראה באמת שונות, על אף נקודות השקה לא מעטות. אני מאחל בהצלחה להרכב גם בשנה החדשה.
2012 התחילה עבורי בעיצומה של תקופת "כאפת אזרחות" והתאקלמות, כל זאת מוכפל בתחושות קשות של ריחוק ובידוד מהעיר שהייתה עד כה מרכז חיי מאז שאני זוכר את עצמי - חיפה. בתקופה הזו למדתי להעריך את האנשים האלה עוד יותר, במיוחד לאור העובדה שלאחר שש שנות שירות צבאי, אלה הם האנשים שהצלחתי לשמור איתם על קשר. בנוסף בשנה החולפת עברתי שינוי חזותי מסויים, השיער והזקן שלי ארוכים מאי פעם ונכון לעכשיו הם ממשיכים לגדול.
עשיתי בשנת 2012 28 ימי מילואים במצטבר, והדבר העיקרי שאני מוציא מכל התקופות האלה - הצבא לא יחזור לחיי אלא אם תהיה זו בחירה השרדותית.
בסוף אוקטובר התחלתי מכינה להנדסה ובכך התחלתי לממש את תכלית המעבר שלי לבאר שבע. זהו אתגר מהקשים שנתקלתי בחיי, אתגר שלא ניתן לצלוח אותו באמצעות פתרון עקיף ופשוט אלא עבודה קשה, מאומצת, סיזיפית ומתמשכת. אני חווה הרבה סטרס בהקשר הזה ולא עובר יום בו אינני תוהה האם אוכל לאתגר הזה. אני מקווה שאכן יש ביכולתי להצליח, ואני נחוש לעשות את המקסימום בשביל זה.
באמצע נובמבר חוויתי על בשרי חוויית מגורים בדרום אמיתית - "עמוד ענן" - ואני מוכרח לציין שכשהייתי בצבא הטילים והאזעקות השפיעו עליי הרבה פחות, ואילו הפעם הטילים באמת רדפו אחרי לאן שהלכתי (באר שבע, תל אביב, ירושלים... אני יודע שאם הייתי עולה לחיפה כנראה שהייתי ממשיך ישירות לבירנית למילואים 
).
ממש בחודש האחרונה משפחתנו התרחבה וכעת מונה שני אנשים וחתול. ערב מוצ"ש אחד חזרנו הביתה וגילינו חתול ישן על הספה. הוא היה חמוד ורעב... קראנו לו מרזל, על משקל הכיבוש שעשה לנו. הוא מנמנם בחמידות היכנשהו על המיטה שלנו כרגע.
ניסיתי לעבור על הטיימליין שלי בפייסבוק כדי לראות אם פספסתי משהו מהותי נוסף... ובכן - גיליתי הרבה אינטרנט, ותו לא.
לסיכום, ככל שהזמן מתקדם יותר דברים נהיים קשים, אבל כנראה שזה חלק מלהתמודד עם החיים של אנשים בוגרים. כאמור שנה לא פשוטה, ואני רוצה להודות ללינה אהובתי על כך שהיא סבלה אותי ותמכה בי כל השנה החולפת. אני חושב שיצאנו מחוזקים מהשנה הזו. כאילו, יש לנו חתול. בקצב כזה עוד נתחתן :)
New year's resolutions - רק אחת - לשנה הבאה בשנה א' בהנדסה.
שנה (אזרחית) טובה למזדמנים האקראיים לכאן,
אני - לישון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Xandroff