יחי ההבדל הקטן בין חם לרך

זה לא תמיד על פני השטח, אבל התחושה המייוחלת של החופש שדמיינתי לי לקראת השחרור אינה אלא אשליה.

אני כלוא בתוך עצמי, בתוך השטויות שלי, ההרגלים שלי ותפיסת העולם שלי. במקום מסויים כנראה מפחד, חושש. זה חסרון של מודעות למשמעויות, כשאני מבין כמה זמן אני אצטרך להקדיש ללסדר את המשמעויות של לקחת ולעשות מעשה, לחתוך לכמה ימים לאנשהו, לראות אנשים.

יש לי עבודה, בעוד כמה חודשים אני מתחיל ללמוד (ואני עדיין לא סיימתי להגיש את מסמכי ההרשמה), יש לי המון סידורים קטנים על הראש שמוציאים את ההנאה שבחיים. תחושה של תקופת ביניים כשאני מבין בעצם, שזה קבוע.

דווקא בתקופה בה אני הייתי יכול להנות מחברתם של אלו אשר איתם לא ביליתי מספיק זמן במהלך הצבא, אני נמצא בריחוק גאוגרפי בעוד שאני לא מצליח להשלים עם זה מצד אחד ולא מצליח למצוא את מה שימלא את חלל הבדידות מצד אחר.

אני לא שבא רצון, אבל זו רק תגית שמסמלת כל כך הרבה יותר.