טוב, אז מההתחלה..
אחותי החליטה (למרבה הפתעתי) לצאת לטיול ברחבי עגור [בחלק של החלקות וההרבה חול ושבילי חול]
אז סתם יצאנו ראינו ת'שקיעה טילנו ודיברנו קצת....
והגענו לאיזה עץדומים באמצע שומקום וישבנו ליידו [הוא היה עץ ממש יפה=] והיא התחילה לדבר
איתי על הקשר שלי ושל סיון והייתה לנו שיחה של אחות גדולה-קטנה ואח"כ התגלגלה השיחה למה שהיא לימדה אותי לפני הרבה זמן וקצת שכחתי עם השנים...
הגענו לזה שכל השכבה שלי חושבת שאני מוזרה ושאפילו החברים הקרובים שלי כל הזמן שופטים אותי וגם החברה הכי טובה שלי ולא משנה מה אני ילבש אז ישפטו אותי...
והיא אמרה לי שאני ילבש מה שאני רוצה כי זה לא משנה מה אנשים אחרים אומרים ושאם לחברות שלי זה מפריע שאני מתלבשת
איך שאני מתלבשת אז הן לא חברות.
ואז גיליתי שאין לי חברות כאלו. חוץ מ2 [אני לא יגיד שמות..]אז אני לא יפטר מהחברות שלי ממש לא חוץ מזה יש עוד צדדים בחברות שלי.
בסוף התפרקתי ובכיתי. עד כמה שאני שונאת את זה שבכיתי. אבל אני צריכה לקבל את עצמי גיליתי את זה לא מזמן..=/
הגעתי למסקנה שאין לי דעה עצמית ומעכשיו אניי מתחילה ומפתחת לעצמי אחת.
נמאס לי מהשביטה הזאת אני הולכת לחפש בגוגל חומר לכיתה ח' ואני יתחיל ללמד את עצמי.
אני אוהבת את אחותי[=
אני רוצה פרו
שחף. שהחליטה שמעכשיו היא הולכת לעמוד על שלה.
33>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
