למה כ"כ הרבה אנשים מאכזבים אותי במזמן האחרון?

ודווקא האנשים שהכי קרובים אלי.

החברות הכי טובות שלי.

ידידים טובים שלי.

כ"כ הרבה ילדים שמאכזבים.

שלא מראים שאכפת להם ממני.

שאני יכולה לשבת יום שלם לבד.ולאף אחד לא יהיה אכפת.

לא יודעת,אולי משהו בי גורם לכם לא להתייחס יותר.

אולי הפסקתי לעניין אותכם.

אולי הפסקתם להיות חברים שלי ואני פשוט לא יודעת...

היום הזה היה כ"כ מגעיל.

כשחזרתי מבצפר אמרתי תודה לאלוהים שהיום הזה נגמר.

כי ביום הזה עם נועה שמר לא הייתה שמה לב שאני גם קיימת.אז אף אחד לא היה שם לב.

וקשה לי בימי שלישי.

זה מהימים האלה שאני מגלה שיש לי רק חברה אמיתית אחת כנראה.

שרק לה אכפת.

ושאם היא לא בבצפר.אז לא באמת אכפת למישהו ממני.

אני טועה?

ונמאס לי מהצביעות הזאת.

ואני מסתכלת עליך.

השתנת.

המבט שלך בעניים השתנה.

מתמים כזה הוא נעשה...קר.

את אחרת.

את לא אותה אחת שאני מכירה...

השתנת.

ואם טוב לך אז אני מאחלת לך שימשיך להיות ככה.

אבל אל תצפי שאני ימשיך להיות קרובה אליך.

נמאס לי לנסות להתקרב ואז להסתכל איך את מרחיקה אותי.

אותנו.

את מרחיקה ממך את כל מי שאוהב אותך.

אבל אם זה עושה לך טוב,אז תהני.

אין לי משהו אחר להגיד לך.

אני מצפה לנאצה בפסט הזה.

כן אני יודעת שיגידו שאני זאת שמרחקיה ואני שונה ואני בלה בלה בלה.

אז תגידו.

אני יודעת מה הפאקים בי.

לעומת אחרים אני גם מנסה איכשהו לטפל בהם.

ואני יודעת שפגעתי באנשים.

אבל ממי שחשבתי שזה היה בצדק גם יקשתי סליחה.

ואני לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי.

שום דבר.

אז אם ממש בא לכם,תהנו עם הנאצה הזאת.

אני לא יטרח לקרוא ולהתייחס.

ותודה לשתי בנות המדהימות האלה שלהן כן אכפת.

333>