החלטתי לספר קצת על הזמן האחרון בראש שלי.

אז, הכל בסדר.

יש לי את החברים שלי, יש לי את הלימודים שלי, יש את ההתגברות שהכל בסדר איתה.

והכי חשוב, יש לי את עצמי, אני נותנת לעצמי כל פעם כוח מחדש להמשיך.

הרבה פעם נשברתי וראיתי שיש לי את הכוח לקום,והמון זה בזכותם.

ואפילו את הכוח להתמודד עם הנושאים הכי בעיתיים בחיים שלי.

אני כבר לא דואגת בנושא הזה,כמו פעם.אולי טיפה.

אבל אני עוד אמצא את זה, אני לא דואגת כ"כ.

בנתיים סבבה לי, אני לא אומרת שהכי טוב בעולם, אבל לגמרי טוב.

הדבר שהכי הקל עליי זה שקלטתי שאהבה של בן זוג היא לא הדבר הכי חשוב, ובטח שלא מקור האושר.

אני מנסה אופטימית, ואני מנסה להיות כמה שיותר שמחה, ולהנות מכל רגע.וזה לא הכי קל לי.

אבל כל כך לא בא לי עצב בחיים שלי ולא כאב.

אני מנסה להיות הכי אני בכל מצב, גם כשקשה לי, ולהתמודד עם כל דבר רע שקורה.

לאט לאט אני מתחילה לקלוט שגם לי יכולים לקרות הדברים הכי טובים.

אני מנסה להתמלא בביטחון עצמי ולא לחשוש.

הראש שלי תמיד מלא במחשבות, אבל רובן מנסות להיות אופטימיות.

אני מתחילה לאהוב את עצמי,לא יותר מידי,אני לא 'מאוהבת' בעצמי,אבל אני גם לא שונאת את עצמי,אני אוהבת את עצמי, כמו שאני. וזה הכי טוב.

-

ועכשיו לדחוף את עצמי להשקיע בלימודים, כי הגיע הזמן, אני רוצה שוב תוצאות מעולות.

-