אז תפסתי יוזמה בכמה ימים האחרונים, והתקשרתי אליו. כמה פעמים.

למרות שהשיחות שלנו די מוזרות, בכל זאת זה כיף.

אני אוהבת את הקול שלו בטלפון, ואני אוהבת שאנחנו לא מצליחים לנתק בסוף..

אני גם מקווה שככה אני יתרגל להתקשר אליו בכל מצב, במיוחד שאני מבואסת וצריכה אותו.כי באמת שכיף לדבר איתו.

זה גם עושה לי הרגשה טובה אחרי שאנחנו מדברים.

תמיד הוא אומר לי איזה משהו חמוד בסוף..

ושמתי לב, בגלל שאנחנו מדברים די הרבה, אני כאילו יודעת עליו יותר, הוא מספר לי דברים שקורים ושאר החברים לא יודעים, באמת מרגיש לי כאילו אני יותר קרובה אליו. אמיתי ונורמלי כזה..

ובכלל, אם אני לא יכולה לראות אותו, כי יש לי עומס בלימודים, לפחות אני ידבר איתו.

הבטחתי לעצמי שאני ידבר איתו לפחות פעם ביום, ולא אכפת לי גם אם רק אני יתקשר.

טלפון גורם לגעגועים..? אולי כשאני שומעת אותו זה גורם לי לרצות להיות איתו באותו רגע, אז אולי כן.

בכל מקרה זה בנתיים לטובה, אני מקווה שזה ימשך. [דיייי בלי עין הרע!]