היא עומדת שם.

מסתכלת על טיפות הגשם על החלון.

על החתול שרטוב שרץ להתחבא מגשם.

על הרעם, שרב עם הברק.

משחזרת את השבועות האחרונים,כמו סרט על החיים שלה.

בפרטים קטנים קטנים.

מנסה להבין מה היא מרגישה.מה קורה איתה.

נעים לה כאן.

חם לה, החימום דולק.

היא נוגעת בחלון והוא קר.

קר בחוץ.

ובכל זאת לה חם.

ובחוץ יש הדים של קור כבר.

והדבר החיד שמפריד בין הקור לחום זה זכוכית דקה.

משהו כל כך דק שמפריד בין החום לקור.

בדיוק כמו ההבדל הדק שפריד בין העצב לשמחה.