נורא קל לדבר.

להגיד שאתן חברות אמיתיות.

אז תסבירו לי ממתי חברות אמיתיות מרכלות.

ממתי חברות אמיתיות כועסות ולא אומרות.

ממתי רע להם בגלל שיש אנשים מאושרים בעולם.

ממתי רע להם כי אני נמצאת עם מישהי ומספרת לה דברים,וקובעת איתה.

ממתי רע להם כשאני מאוהבת.

איך הגענו בכלל למצב הזה?!

כל כך כל כך איכזבתן.

אז כן. אני מאושרת.טוב לי.

וציפיתי מכן, כחברות,לשמוח בשמחה שלי.

לשמוח שיש לי עוד חברות חוץ ממכן.

ושיש לי אהבה.

לא לקנאות שאני נמצאת איתה מידי פעם.

כי לא זכור לי שהוא העיר לי פעם כשהוא ראה אותי אם אחת ממכן.

ואחרי הכל.

את,כרגיל,היחידה שמבינה.

עריכה-

את יודעת שבחושך,הדמעות יפות יותר.

היא אמרה שהיא בורחת.

כבר נמאס מהצרות.

היא אמרה שהיא שוכחת.

ושוב קשה לה לנסות.

ואז כשהיא ישבת לידה

החא מזכירה לה שהיא לא לבד והיא איתי.

היא לא אומרת כלום ומחייכת,רק משנה את ההבעות.

בפנים היא מתאמצת 'רק לא לבכות'.

ועכשיו כשלילה,רוצות לברוח מכאן מהר.

להשאיר את העולם לבד להסתדר.

ואם כבר חושך,למה למהר?

את יודעת שבחושך הדמעות יפות יותר.

היא יודעת שחוץ מהילדה הזאת.

אין עוד מישהו אחר.

היא מחליטה שלא לבכות

אך אחרי הכל קשה לה לדבר.

אז היא יוצאת החוצה ומביטה אל השמיים.

שותקת ולא אומרת כלום.

מדברת רק עם העניים.