....הנאות החיים....

כמו בכל שנה אני אסכם לעצמי את השנה שעברה , משום מה הכתיבה העיקרית שלי בבלוג היא סיכום שנה בדרך כלל ... 

רציתי לכתוב במחברת , אבל הפחד שמישהו ימצא או יגיע בטעות לידיו של האדם הנכון פעם גורמת לי לחזור לפה ..

איך אפשר לסכם תשנה הזאת,שנה כלכך משמעותית בחיי,אולי אחת מהשנים הכי הכי משמעותיות ,מלאות,קשות,שמחות,פוגעות..פשוט הכל.

שנה של גדילה,שנה של מעבר למספר חדש -20 .

שנה של התפחתות עצמית, חשיבה , מחשבות על העתיד לבוא .

והרבה כאב .

2011-?

-הולץ!

אחח הולץ , התחלנו את החצי השנה האחרונה אחרי חופש של עבודה בחנות וקריעת תחת,בלי מנוחה כל יום,הפעם הראשונה שהייתי בחנות על בסיס יומי.

זאת הייתה חצי שנה של מבחנים,למידה,שטויות,כייף,ופרידה.

השנה האחרונה בהולץ.. היה קשה להיפרד כמובן ,נישארו מאחרוה זיכרונות יפים,זיכרונות פחות יפים,שברון לב,אנשים נשכחו,אנשים שכחו.

הולץ,זה ביהס לחיים,דרך שם למדתי שאין דבר כזה חברים,5 שנים של יחד כל יום מ6 בבוקר עד שעות הצהריים ,צחוקים,בכי ובסוף אחרי 5 שנים כמעט כולם התפצלו ונעלמו ועדיין אתה תישמע אנשים מדברים עלייך,אנשים מרכלים,אנשים שמרכלים איתך על אחרים,ועם אחרים עלייך,

ואתה.... שנמחקת לי ככה .... שמחקת אותי באותו יום מול הפנים שלי. שפגעת בי בלי לדעת שפגעת ושרטת לי את הלב לתקופה ארוכה.

ועדיין אתה בשלך... עם הדיבורים שלך.

התחלתי שם בכיתה י '- ואני יכולה לסכם את החוויה כחוויה שנתנתה לי המון, עצמאות,התפתחות,רצונות ,התבגרות בעצם...

5 שנים שנגמרו כלכך מהר. פפפפ

יג יד ... מכללה כמה פחדתי מזה מה זה מכלללה אני ?! איך? אני בחיים לא אצליח והצלחתי ! בלי להאמין בעצמי הצלחתי ! 

כיום אני :הנדסאית מכונות מי היה מאמין... לרגע לא האמנתי שאני יצליח ..

וככה ניגמרה לה המכללה ,נגמרוהאנשים,והכל...... נמחק כלא היה ... כאילו כולם נעלמו כאילו התקופה הזאת נעלמה לי מהראש!!!

כיתה י? יא? איפה הם ? מה היה ??? איפה אתםם??בצבא!

-אתה .(משום מה אני מחפשת את המילים מאיפה אני אמורה להתחיל את הנושא שלך-ואני לא מוצאת-כאילו ניגמרו לי מהילים-במיקרים אחרים יכלתי להרחיב עלייך המון,אבל כניראה שזהו.)

2/3 חודשים של כייף,אופנוע,צחוקים,עד הלילה ... הודעות..שטויות ...על זה לא הייתי מוותרת ,נהנתי .

טבריה -"מה שהיה בווגאס נישאר בווגאס".

משפט שאמרת ,ואיתו אמרת את הכל.

2- ושם בכלל גמרת אותי .

לקחת לי את הלב ומערכת אותו בין שתי הידים שלך שם למעלה . כשאמרת את מה שאמרת.

וגם ההודעה ששלחת אתמול...? 

כלכך מעסתי על לכתוב עלייך אני יכולה לכתוב מגילה כמו תמיד אבל אתה לא שווה את זה התקדמתי האלה ... 

והבעיה היא שאתה כל פעם מושך אותי חזרה .

אבל אני לא אתן לך..

מחוק מחוק מחוק  DELETE!!!!!!!

-עדי וימית גרושים - ועל זה נאמר -חחחחחחחחחהההההההההההההחחחחחחחחחחחחההההההה!!!!!!!!!!!

מגיע לכם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1 ומגיע לכל המשפחה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חחחחחחחחחחחחהההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

-זהבה ביאליק ז"ל.

וואו , מאיפה אני אתחיל בכלל ? כלכך קשה לי לדבר עלייך ..כאילו כל פעם שאני חושבת עלייך..אני מרגישה את הדמעות עולות.

היית דמות משמעותית בחיי, מאז שנולדתי ... אני זוכרת אותך יותר משאני זוכרת אנשים אחרים .

השיער האדום הארוך,האישה הנמוכה עם התכשיטים והצחוק החזק הזה, הסיגריה שתמיד ביד (אותה אחת שגמרה אותך),החצאיות מקטיפה,הבגדים המושקעים,הריח של הבית שלך,הידים הפיציות האלה עם הציפורניים המסודרות,הספות הנוחות האלה שהייתי נרדמת עליהן כל הזמן,שעות מול הטיווי,שאמא שלי היתה בורחת אלייך כשלא היה לה טוב בבית,טורקיז-איך שהיינו באים לבקר אותך שם והית קונה קפה ומעשנת כמו פרימדונה,שקנית לי חליפה עם ברבורים רקומים עליה ,איך היתי דופקת לך על הדלת בבית ואומרת לך אני חייבת להשתין -הייתי ניכנסת משתינה והולכת .. הסלט סלק שלך עם הפטרוזיליה ... הפשטידות המגעילות האלה שהיית מכינה ואמא הייתה מתלהבת ...

היית משהו מיוחד .. למרות שלקראת הסוף דעתך קצת ניטרפה עלייך,הרגת את עצמך,את הריאות שלך,את הפה שלך,את הרגלים שלך,שרפת את עצמך עם הסיגריות המחורבנות האלה .

זוכרת שעברתי בשמואל הנציב וקראיתי אותך יושבת ושותה קפה בבית קפה מול הבית שלך, הסתכלתי וניסיתי להבין איפה השיער ? השיער האדום?הארוך כמו בת הים?? לאן הוא נעלם?איך?כניראה ששם התחיל לנשור לך , ופשוט הסתפרת.ועדיין לא סיפרת שאת חולה .

לא יצא לי לראות אותך הרבה בתקופה שהיית חולה , נמנעתי מזה פחדתי לראות אישה בריאה שהיתה מלאה בשמחת חיים, יושבת על ספה ,שוקלת 40 קילו ,שותה מקש...לא רציתי לראות את זה.

אבל יום אחד נכנסתי אלייך,ונחרדתי,כאב לי כלכך... ומאז לא ניכנסתי לראות אותך יותר ,שם עוד היה לך שיער,והיית יותר מלאה מאשר לקראת הסוף.

ואז אני זוכרת יום אחד שבאת לחנות של אבא , פתאום ישבת בחוץ...רזה,קטנה עם מטפחת על הראש.. מטפחת מיוחדת ועגילים מיוחדים... ושקית של שטויות שקנית...ישר יצאתי אליך וישבתי לידך וצעקתי לאמא שתבוא לראות מי פה ... \

ישר הוצאת והראת לי את העגילים,ומטפחות ראש שקנית ... וניראת כזאת שמחה ??? איך??? ואמרת:"אז מה אם אני חולה מותר לי לפנק את עצמי להיראות יפה ". ושמחתי כלכך שאת ככה שאת משקיעה בעצמך .. למרות הכל , למרות שהסוף היה קרוב ובמקום בנאדם אחר הית שוכבת ומחכה לסוף.

דיברנו והלכת...

אחרי זה זאת הייתה הפעם האחרונה ..אני נזכרת ויש לי צמרמורת יורדות לי דמעות ..שוב פעם עברת לי החנות , ליד החנות של הרוסי,וראיתי שאת נעמדת ליד הקופסאת חשמל,משום מה לא התקרבת לחנות..ומהר הלכתי לקראתך,הפנים היו מקווצות קטנות הית רזה ,שבירה.

ואמא באה גם , מיהרתי לאיזה מקום אני לא זוכרת לאן..באתי לעבור את הכביש ללכת אולי לבנק? משהו דחוף, ונעצרתי מולך שאלתי בשלומך איך את מרגישה ובאתי להמשיך,הקל שלך היה חלש צעקת :"סיוון........." הייתי באמצע הכביש ..........עשית לי שלום ואמרת :"תחיי את החיים עכשיו נכון שיש לך הרבה זמן לפנייך,תחיי את הרגע ותעשי מה שאת רוצה !" אמרתי לך :"אני ישתדל". עשיתי שלום והלכתי .

עכשיו שאני חושבת על זה .. זה היה הביקור האחרון שלך , אמרת את מה שאמרת ואחרי שבוע שמענו שניפטרת .......

כאילו באת להיפרד .

מישהי באה ואמרה לאמא בחנות , אחרי שבוע מהיום שניפטרת , בטח האמריקאיתת שלך דאגה לך לחלקה , עד היום אנחנו לא יודעות אם ניפטרת בבית חולים או בבית לבד ומה קרה,לא יצא לנו להיות בהלוויה כי אפאחד לא אמר לנו.

מי כן היה בהלוויה?היה מישהו?איפה את בכלל ? דאגו לך למצבה?

המחשבות האלה הורגות אותי כל פעם ... חייבת ללכת ... אבל בגלל המצב של אמא לא יוצא לנו..קשה .

אני מקווה שתוכלי לסלוח .

תנוחי על משכבך בשלום.

-אייפון:))

-טכני -

קורס טכני -טכנאית דרג א' מאי 2011 , 1373!!! בהתחלה הייתי בהלם,היה קשה זוכרת בכיתי בימים הראשונים ואז לקראת השבועיים האחרונים התחיל להיות מצחיק וכייף אנשים התחברו והיה סבבה, הייתה תקופה טובה ...

-הכלבה בת שנתיים 

-שנה לרישיון.

-3/6-אחרי שנה וחצי של בתי חולים הלכת לעולמך.

חשבתי שתיקח איתך קצת מהרוע והניבזיות של האנשים סביבך,אבל לא ..

לא בכיתי , לא ריחמתי ,לא כאבתי 

לא יודעת מה להגיד שהרגשתי בכלל ככשמעתי שהלכת .. אני רק זוכרת את באשלי רץ בוכה לאוטו ,אמא לוחצת על הגז ואנחנו מסדרים את הדברים,קונים חולצות שחורות ומביאים צלחות וזהו, זוכרת שהקאתי אחרי שקברו אותך,וכולם חשבו שזה מההרגשה הרעה של הבית קברות ,אבל זאת הייתה רק שוארמה מגעילה או באמת מהפעם הראשונה .? למרות שלא הזיז לי בכלל .

כולם בכו שם ניסיתי להוציא דמעות ופשוט לא הצלחתי .

הרסת את אמא שלי במשך 22 שנה . 

בגללך היא במצב שהיא היום ולכן אני לא מרחמת עלייך ומאחלת לך שתישרף בגיהנום.

שלום ולא להתראות גרגמל!

-20/7- גיוס,תל השומר ,לא מדברים,לקחו אותי . עצוב , בחיים אני לא אשכח שהתקשרת ואמרת לי הכל יהיה בסדר אל תדאגי , תהיי חזקה,הראת לי רגש שלא הראת לי אאפעם,כאילו קשה לך שאני הולכת , הלכתי ....... וזה קרה...... אם הייתי שם זה לא היה קורה?!:/// הייתי צועקת עליו??

טירונות - עובדה ליומיים בדיוק ואז קרה מה שקרה 23/7 יום שבת טיסה מהטירונות לבית חולים מאיר לשבוע , סיממתי טירונות ב3 ימים. דויד והילדים באו לטקס השבעה .

23/7- אמא יקרה שלי.

מי חשב שזה מה שיקרה , שככה יראו החיים שלנו , הכל קרה לפני 5 חודשים וניראה שזאת המציאות שלנו מאז ועד היום , כאילו כל מה שהיה לפני נמחק.

לא התקשרו להודיע לי אפילו ,סגרתי שבת ראשונה מטירונות והתקשרתי בבוקר להציק לכם ב11 בערך, לא ענו לא ענו, ניתק עליי את הטלפון

וצעק אני באמבולנס נדבר..לא נפל לי האסימון ... התקשרתי התקשרתי לא ענה ,התקשר ואמר לי :אמא נפלה באמבטיה אנחנו באמבולנס,אירוע מוחי משותקת, העולם נעצר..הבתחלה לא קלטתי איך?אמא ? איך??? מה פתאום... ואז שמעתי אותו בוכה ... ניתקתי יצאתי עם פיגמה לחפש מפקדת ,אני בעובדה המחורבנת בטירונות מחורבנת איך אני יגיע לכפר סבא עכשיו?!!!!! זה כל מה שעבר לי בראש .......לצאת לצאת לצאת אמא אמא אני זוכרת ניכנסתי להתחקף של בכי וחברה הביאה לי סטירות היתי רועדת כמו לא יודעת מה ...

דיברו איתי שיחות להרגיע ,לכי תנוחי נודיע לך מה קורה ... עליתי התקלחתי ארזתי תדברים ממחשבה שלא מעניין אותי איך יוציאו אותי מצידי מפקד עם אוטו עכשיו!!! ואז אמרה לי טיסה מאילת תוך שעה הייתי על המטוס ..והגעתי ,דודי "היקר" בא לקח אותי משדה דב.

נכנסתי לחדר,שכבת בחדר...מיון חדר לבד, שמנמנה חמודה , עין פתוחה עין אחד קצת סגורה מנסה לזוז ..... ניכנסתי חיבקתי אותך ובכיתי ,אבא אמר :"תראי מי פה הביאו אותה." אמרת :"יש לה חיוך יפה". 

והתפתלת את הפיתול הזה בכל פעם שמישהו בא לבקר אותך כניראה מהלחץ שיראו אותך בצב הקשה שלך הית עושה את התפתלות הזאת ובוכה...

כי היה לך קשה לדבר , לא יכלתי להבין אותך עד שהצלחתי לבסוף.

הית כאילו בעולם אחר... היית נאבקת לזוז ולא היית מצליחה .

זוכרת שבמסדרון אמאראיי נשברתי נפלתי על הריצפה ובכיתי לא יכלתי להחזיק את עצמי כי ראיתי שמרימים אותך עם שמיכה למכשיר לבדיקה.

הית חסרת אונים... ואבא לי עומד מעלייך האדם שגרם למצב הזה עומד מעלייך ואת חסרת אונים...ואדון דוד יקר עומד לידנו ....זה שהוא הראש של כל מה שקורה.התחלתי לצרוח ולבכות ולהגיד שהכל באשמתו עד שההוא שתק לי את הפה .

כרגיל תשתקי!

עברו הימים שבוע במאיר הייתי לצידך,באו מבקרים,העבירו אותך ללווינשטיין ואני סיימתי טירונות ב3 ימים.

ואז התייצבתי בנבטים ויצאתי אליך שוב אחרי שסיפרתי את המצב וככה במשך 4 חודשים יצאתי אליך כל שבוע עם בכי ודמעות לא יכלתי פשוט להיות במקום אחר למשך כמה ימים אם אני לא רואה אותך.

היתי חייבת לצאת לקבל כוח ואז הייתי חוזרת .

הערבים האלה בלוווינשטיין אחת החוויות של חיי..כל ערב ישבנו יחד צחקנו שתינו קפה,צחוקים שרק אני ואת נבין,נירדמנו יחד טלויזיה טיילנו באגם.

לווינשטיין נותן לך הסתכלות אחרת על החיים להעריך יותר את החיים . כל הבעיות שם של אנשים סיפורים שונים , פשוט צריך להעריך,להעריך שאת עומדת על הרגליים קצת את בסדר ועוד מתפקדת . 

בחיים לא היינו כלכך קרובות ,כל מה שקרה אני מרגישה קירב בנינו .כי אני בעצם זאת שדואגת לך. השתיים האחרים בקושי עושים משהו.

קיבלתי חודש חופש לקחת אותך לאישפוז יום.קשה .... אבל הכל בשביל להיות איתך. מנצלים אותי בבית ה2 האחרים אבל אין מה לעשות . גברים מסריחים חושבים אני המטפלת שלהם .. עובדת בשבילהם טיפת התחשבות אין .

לא יודעת אם את מעריכה או לא ... לא מצפה ממך כי אני מכירה אותך ואת האופי שלך. ויודעת שאת לא מראה רגשות אז ככה שאני לא מצפה .

מקווה אבל שבתוך תוכך כן... מקוה.

אמא שלי היקרה . איפה את ? כאילו לקחו לי את מי שהייתה מוכרת לי 20 שנה . והביאו לי מישהי אחרת , עם רצונות אחרים , דרישות אחרות , קחי תתמודדי ... זה הבנאדם החדש שלך.

את יותר קשה , יותר עצבניץ,למרות שתמיד היית עצבנית , בל יש בך גם צחוק אחר ,הומור , שטויות שלא היו , השתנת .

אין דבר יותר קשה מלראות את האדם הכי אהוב עלייך ושסבל כלכך הרבה בחיים שלו במצב כזה . 

כואב לי הלב .

ואני מקווה שהזונות שעשו לך את זה ישלנמו שתהיי בריאה בע"ה!

נבטים ונטחנים -

מקום יפה , יש אנשים נחמדים , ארטיום מפקד נחמד, אבל ככה .....לא אהבתי לא התחברתי הראש שלי במקום אחר לא מסוגלת להיות שם יותר מיומיים אני מקבלת מיגרנות בוכה והכל .. 

מחכה להעברה לבסיס קרוב יומיות בע"ה.

ארגנטינופת! -

טעות חיי. פגעת בי כמו שמעולם לא פגעו בי , ניצלת אותי . 

הצלחת לעשות את מה שרצית כלכך .

הרגשתי כמו ....ז***! 

איך שגירשת אותי .

כאב שלא יעלם עוד הרבה זמן.

פשוט זבל אנוש . 

לא מאמינה שעשית לי את זה ונעלמת ככה אחרי מה שהיה .

מראה כמה אתה אפס.

את?-אכזבה.

-20 - החלפת קידומת - 20 ! מי היה מאמין איך הזמן עבר יאללה ... פשוט טס, מפחיד פשוט מפחיד להתבגר.... מפחיד !!!!!!!!!

אני? מרגישה שהחוויות האחרונות גרמו לי להתבגר , נכון שאני שטותית , אבל למדתי להסתכל על דברים אחרת ,לשקול דברים,והכי חשוב לדעת מי אמיתי איתי ומי לא .

ושאין דבר כזה אנשים איתך לכל אורך הדרך . " חבר אמיתי איתך באש ובמים , חבר לא אמיתי רואה אש קופץ למים".

-גיפ':)

זהו. 

בטוח שכחתי משהו,אבל היו רגעים יפים,מרגשים, היו רגעים כואבים ששרפו את הלב .

שתהיה זאת שנה מוצלחת שמחה,מלאה בבריאות הכי חשוב ורק בשורות טובות .

שהשנה תעבור מהר והחצי שנה אחריה ונשתחרר מצהל..ונטוסססס:*)

2012 שמחה ומאושרת. :)