פשוט נמאס.
ורק להודעה, זה חופר על ההרגשות שלי בקשר לבצפר, אז אפאחד לא חייב לקרוא.
אינליכוח יותר לאף מבחן/ בוחן/ עבודה/ שיעורים/ להקשיב בכיתה/ למורים או כל דבר אחר שקשור לבצפר.
פשוט נמאססס.
השיטה הזאת של השלישים בכיתה ט'. מי המזדיין שהמציא אותה?!!
לא מתחילים להיכנס לקצב של השליש, ישר הוא מתחיל. ואיאפשר לעמוד בקצב, כל שיעור (בערך בכל המקצועות) חומר חדש,
ומכתיבים, ושיעורים, ושלושה מבחנים בשבוע כבר חודשיים שלמייים.
איאפשר להתרכז ולעשות שיעורים כי רק לומדים וחורשים כל היום.
ויש גג שלושה מבחנים בכל מקצוע- בשליששש. פאקינגג שלישש.
והמורים 'את צריכה את הציון לשליש! אז תתאמני ותעשי שיעורים!' אמאא שלך תעשה שיעורים!!
מי אניי, אנייייי, שמבחן ישבור אותי?!
אניי! שבחיים, אבל בחיים לא בכיתי בכלל מבחן, גם אם קיבלתי בו 50! XD
תמיד, אבל תמיד לא שמתי על הלימודים. לא התאמנתי למבחנים. לא הייתי חרשנית!
ועכשיו, אינמצב שאני לא לומדת לבחן.
והמבחן ממממש קשה, עם מלאאא חומר (כמו בהיסטוריה ואזרחות שאומרים לנו לסיים לקרוא תספר למבחן) ואני מתהה!
ואז אני מתחילה לבכות. רכרוכית כזאת מעוררת רחמים פתטית. מייייייי!?@##@#@ אנייייי. הכי לא באררררץץץץ.
תמיד חשבתי שעם כל הקושי, זה טיפה מעניין.
ואם אפשר להוציא מהחומר את הדבר המעניין, יותר קל ללמוד.
אבל איאפשררר ואני לא כל כך מתעניינת או מנסה שהחומר יעניין אותי. כי קשההההההההההההה.
ודי.
ונמאס.
וחלאס.
וביי.
ושלום.
ולא להתראות.
ואני אפילו לא יכולה להיות פה, כי זה מחשב,
ואני צריכה ללכת להתאמן למבחן באנגלית שיש עוד יומיים (והיא נתנה את החומר שלשום כוסשלהסבתאשלה.)
וד.א קיבלתי 91 במבחן הקודם באנגלית, למרות שהייתי בטוחה שאני נכשלת, והייתי בשמיים. DDDDDDDDDD:
איזה באסה שהוא רק 25% מהציון.
אז ביי.
ודי.
וגיא.
וחי.
ומאי.
ותאי.
ואי.
והיי.
ופתאי.
באלי.
מי שיקרא לי חרשנית אני אפרק לו תאמ אמ אמ אמ אמ אמ אמ אמ אמ א שלא תהיה לו.
אזז ביי. 3>
וכרגע בסדר לי, סתם יש לי פיצול אישיות.. =\
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
