תמיד, אבל תמיד איכשהו אני נדפקת
עד שהתחילה לי תקופה טובה, היא נמשכה רק יומיים
יומיים?
זה כל האושר שמגיע לי?
קיוויתי לפחות לשבוע..
עד שמצאתי לי אהבה חדשה
עד שסופסוף שיחררתי את ההוא
עד שסופסוף נתתי צ'אנס לאחר
הכל היה מושלם, עד שפתאום הוא החליט שלא בא לו
פתאום לא בא לו
פתאום אני לא מספיק טובה בשבילו
והוא משנה את דעתו כל כמה דקות ככה שאני כבר לא יודעת מה להרגיש
מה לענות אם הוא בכל זאת יציע.
סופסוף תקופה שאני לא רבה עם ההורים בכלל
לא רבה עם חברים בכלל
אני ביחסים מצוינים עם כולם
ונדפק.
כולם יודעים כמה שאני אוהבת את הלהקה אינפקטד מאשרום.
שאין יום שאני לא שומעת לפחות 3-4 שירים שלהם
כמה שאני מחזיקה מהם
פתאום יש הופעה ואני מאושרת עד השמיים
וגם 2 חברות הכי טובות שלי מבטיחות ללכת איתי לשם ככה שבכלל
באותו יום שנאי מתכננת להזמין את הכרטיסים
אחת קולטת שיאן לה כסף לזה
אחת קולטת שפתאום לא בא לה
חברים אחרים לא אוהבים את הלהקה
נו מה אתם עושים ממני צחוק?
אתם נהנים להגיד לי כן ואז לדפוק לי הכל?
וזה לא פעם ראשונה, זה רחוק מלהיות פעם ראשונה.
יומיים
רק יומיים הייתי מאושרת
חשבתי רק על זה שיש לי אהבה ושאני הולכת להופעה
ביום אחד הכל נהרס בלי שאני אהיה מוכנה לזה בכלל
איך רק היום בבוקר הייתי בנאדם היכ מאושר שיש ועכשיו אני מרגישה פשוט ריקנות
אני מאוכזבת גם ממנו, וגם מחברות שלי. ובעיקר מעצמי
איך אני תמיד נותנת לכולם לטפח לי תקוות ואז להישאר בלי כלום?!
פשוט נמאס לי מהכל, וכבר לא אכפת לי מכלום. אני מרגישה ריקה בפנים.
אולי אתם תקראו ותגידו "אז מה"
"זאת כולה אהבה של כמה ימים"
"זאת כולה הופעה"
אבל בשבילי, אלה הדברים היחידים שגרמו לי לחייך ביומיים האחרונים.
ועכשיו אין לי סיבה לחייך.
נמאס לי לחוש את האכזבה כל פעם מחדש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
