זה סיפור על אנשים שגרו פעם על הירח. היום כבר אין שם אף אחד, אבל עד לפני לא הרבה שנים היה שם פשוט מפוצץ.
האנשים שעל הירח חשבו שהם מאוד מיוחדים, כי הם יכלו לחשוב את המחשבות שלהם בכול צורה שרק רצו. בצורת סיר, או בצורת שולחן, אפילו בצורת מכנסיים מתרחבים. וככה האנשים על הירח יכלו להביא לחברה שלהם מתנה מקורית, כמו מחשבת אהבה בצורת ספל קפה או מחשבת נאמנות בצורת אגרטל.
זה היה מאוד מרשים, כל המחשבות המעוצבות האלה, רק שעם הזמן התגבשה אצל האנשים שעל הירח מין הסכמה, איך כל מחשבה צריכה להיראות. מחשבה על אהבת אב עוצבה כמאפרה, ככה שלא משנה לאיזה בית היית מגיע, תמיד יכולת לנחש אילו מחשבות ובצורת מה יחכו שם מסודרות על עגלת התה בסלון.
מכל האנשים על הירח היה רק אחד שעיצב את המחשבות שלו בצורה שונה. הוא היה בחור צעיר וקצת משונה, שרוב הזמן היה טרוד בשאלות קיומיות ומעט טרחניות. המחשבה העיקרית שהסתובבה לו בראש הייתה מהסוג שמאמין שלכל איש יש לפחות מחשבה אחת ייחודית שדומה לעצמו ולו. מחשבה עם צבע ונפח ותוכן שרק הוא יכול היה לחשוב.
החלום של האיש הזה היה לבנות חללית, להסתובב איתה בחלל ולאסוף את כל המחשבות הייחודיות. הוא לא הלך לאירועים חברתיים או לבילויים, ואת כל הזמן שלו הקדיש רק לבניית החללית. לחללית הזאת הוא בנה מנוע בצורת מחשבת תהייה, ומנגנון היגוי שהיה עשוי מהיגיון צרוף, וזאת הייתה רק ההתחלה. הוא הוסיף עוד המון מחשבות מתוחכמות שיעזרו לו לנווט ולשרוד בחלל החיצון, רק שהשכנים שלו, שהשגיחו עליו בזמן שעבד, ראו איך הוא טועה כל הזמן, כי רק מישהו שבאמת לא מבין יכול לעצב מחשבה על סקרנות בתור מנוע, בזמן שברור לגמרי שמחשבה כזאת צריכה להיראות כמו מיקרוסקופ. שלא לדבר על זה שמחשבת היגיון צרוף, אם לא רוצים שתיראה בטעם רע, חייבת להיות מעוצבת כמדף. הם ניסו להסביר לו את זה , אבל הוא פשוט לא הקשיב . השאיפה שלו למצוא את כל המחשבות האמתיות ביקום פשוט העבירה אותו על טעמו הטוב , שלא לומר על דעתו .
לילה אחד , בזמן שהצעיר ישן, התאספו כמה מהשכנים שלו על הירח , ומתוך רחמים פירקו את החללית שכמעט הושלמה למחשבות הרכיבו אותה , וסידרו אותה מחדש .
כשהצעיר קם בבוקר הוא מצא במקום שבוע עמדה החללית מדפים , אגרטלים, תרמוסים ומיקרוסקופים , כשאת כל הערמה הזאת מכסה מחשבת צער על כלבו האהוב שמת , אשר הוצבה כמפת שולחן רקומה .
הצעיר לא היה מרוצה בכלל מההפתעה . ובמקום להגיד תודה, הוא התחיל להשתולל ולשבור דברים בהתקף של טרוף. האנשים על הירח הביטו מהצד המומים . ומאוד לא אהבו השתוללויות . הירח , כידוע, הוא כוכב עם כוח כבידה קטן מאוד . וככל שכוח הכבידה של כוכב הוא קטן יותר , ככה הוא תלוי יותר במשמעת ובסדר, מפני שכל החפצים בו זקוקים ללא יותר מדחיפה קלה כדיי לאבד את שיווי המשקל שלהם. ועם כל מי שהרגיש טיפה מריר היה מתחיל להשתולל , זה היה פשוט ניגמר באסון. בסופו של דבר, כשראו שהצעיר לא עומד להירגע, לא הייתה להם ברירה, והם נאלצו לחשוב על דרך לעצור אותו . אז הם חשבו מחשבה אחת על בדידות בגודל 3 על 3 , ושמו אותו בתוכה , מחשבה בגובה של צינוק עם תקרה נמוכה מאוד . ובכל פעם שנגע בטעות באחת הדפנות הוא הרגיש מן מכת קור כזאת ,שהזכירה לו שהוא בעצם לבד.
זה היה בתא הזה שחשב לעצמו מחשבה אחרונה של ייאוש בצורת חבל , עשה בה לולאה ותלה את עצמו .
האנשים על הירח מאוד התלהבו מהרעיון של חבל הייאוש והלולאה בקצה שלו , ומיד חשבו לעצמם מחשבת ייאוש משל עצמם וכרכו אותה מסביב לצוואר . וככה נכחדו להם כל האנשים על הירח , וכל מה שנישאר מהם היה רק הצינוק הזה של הבדידות . רק שאחרי כמה מאות שנים של סופות חלל , גם הוא קרס . כשהחללית הראשונה הגיעה לירח , האסטרונאוטים לא מצאו אף אחד . מה שהם כן מצאו זה מיליון בורות . בהתחלה האסטרונאוטים חשבו שהברות האלה הם קברים קדמוניים של האנשים שפעם גרו על הירח . רק שבדקו מקרוב גילו שהבורות האלה היו פשוט מחשבות על כלום.
עריכה :]
הבלוג שלי בגוגל P:
מחר מפגש3333>
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
