דמיינו שיש פה כותרת קיטשית. כמו "החיים שלי ואני" או איזה ציטוט של גאנדי

הבית של סבתא 2

כשאני נכנס לבית של סבתא, תחושת חמימות ומעין נוסטלגיה תמיד נכנסת אליי. כי למרות שהרבה דברים השתנו בחיים הקצרים שלי הוא כלל לא השתנה.

אז כן, אני בן 22 וזה עדיין המקום האהוב עליי לבקר. וסבתא שלי היא לא אותה סבתא שהייתה לפני 15 שנים והיא קצת סנילית ופרנואידית. ולמרות שרוב הזמן היא מדברת שטויות אני מקשיב לכל מה שלדודים שלי אין סבלנות לשמוע בזמן שהעיניים שלי מסתכלות עלייה וגומעות כל מילה כאילו זו תורה. ובסוף כל משפט עונה אמן. 

האוכל הוא לא אותו אוכל, זה בטוח. למרק היא מוסיפה קצת סוכר והקפה לא רתח בכלל. אבל אני גומע את כל המרק בשלוק אחד, מתנגב ואומר לה שזה היה המרק הכי טעים ששתיתי. 

אני לוגם מהקפה, לועס את הגרגירים שלא עורבבו כראוי ואומר שזה עשה לי את היום.

אז למרות שלקחתי אפטר רק כדי לישון אצל החברה ואפילו לא עברתי בבית כדי להגיד שלום, לא מנעתי מעצמי לקפוץ לסבתא שלי לביקור של חצי שעה, רק כדי להפיג קצת את השיעמום ולראות שהכל בסדר.