פעילויות, רבותיי, פעילויות.

אתמול, יום חמישי, קמתי בבוקר, והרשתי לעצמי להמשיך לשכב במיטה. כמובן, עד לרגע שבו העברתי בראש כמה דברים יש לי לעשות, וכמה שאין לי זמן. ובכן, מיד קפצתי מהמיטה והתחלתי בעיסוקיי. הלוואי שהייתי מסיימת הכל- אבל כל הזמן רק מתווספים לי עוד דברים.

זה פשוט אבסורד. יש חופש, אבל לא. חייבים לתת לתלמידים הארורים האלו משימות לחופשה. חייבים לקבוע להם מבחן או שתיים.

אני, תלמידה נחמדה, שלא שבתה ולמדה במשך כל השביתה, לא אקבל חופש. לא. מה ביקשנו בסך הכל? חופש במשך ימים אחדים.

וגם,

לסדר את הארון, לסדר את החדר, לסדר את המגירות, לנקות. נכון, ניחוש מוצלח! אמא שלי! "תנקי את החדר, תסדרי, תנקי, תסדרי" ככה כל היום! ועוד החדר שלי יחסית מסודר, היא היחידה שמתלוננת! כאילו שיש לי זמן לכל השטויות האלו, פו.

וגם המדריכה של המדצי"ם חושבת שאין לי עוד חיים ודברים לעשות חוץ ממדצי"ם. כל היום קובעת פעילות אחרת.

אז ככה שיוצא- שנגמרו לי כל הימים של החופש! אני לא אספיק לנשום- וכבר החופש יגמר לי. וואו, איזה כיף.

תגידו איך יוצא כל הזמן, שכולם מכירים את כולם?

מוזר.