אנחנו מזכירים לכם שאתם יכולים לשלוח פאנפיקים שיפורסמו במגירה. אם כבר, מחדר העבודה נמסר לי שתקופת השפל האחרונה עומדת להסתיים בקרוב, ומספר פאנפיקים ישנים נושנים יחזרו להתעדכן.
את הפאנפיק והפרטים כתב זוהר, לא אנחנו.
הפאנפיקים אינו מכיל ספויילרים לספר השביעי, אבל כן לספר השישי!
שם: מה שקרה
כותב: זוהר (לבלוג של זוהר לחצו כאן.)
פאנדום: הארי פוטר
דמויות: סנייפ, מאלפוי, דמבלדור, הארי וג'יני ומינרווה
שיפ: מזכירים דמבלדור/גרינדלווד.
תקופה: לפני, אחרי, וברצח דמבלדור.
תקציר: בעצם, כמו כלבי אשמורת, הכל סובב סביב אירוע אחד: מות דמבלדור. כשמראים את הסיפור מזוויות שונות מקבלים סיפור שונה לגמרי.
דירוג: בערך pg13
הערות: לא קראתי את השביעי, כך שרוב הסיכויים שמפריכים שם את התיאוריה שלי. כמו כן, כל הדמויות שמופיעות כאן לא שייכות לי. אני לא מתכנן להרוויח כסף מהיצירה הזו. וזה הורס אותי.
אה, ועוד משהו. מינרווה מופיעה שם, וכל מי שמדמיין את הסיפור בעברית חייב לדמיין אותה א. או כמגי סמית', מי שמשחקת אותה במבטא של רבקה מיכאלי או ב. כרבקה מיכאלי.
אה, ומי שלא רוצה לראות את הארי וג'יני חוזרים, שיפסיק לפני הקטע שקוראים לו חברים.
ושהפאנפיק הזה היה אמור להיות פאנפיק ארוך, כחלק מזה שמקגונגל עומדת לחקור את נסיבות מותו של דמבלדור. את הפאנפיק הזה פרסמתי גם בבלוג "המגרה השנייה מימין" וגם בפורום פאנפיקים בתפוז.
אורך: 1202 מילים
מה שקרה
סנייפ הסתכל על דמבלדור, תווי פניו הקשים אמרו שנאה ותיעוב.
"אבדה קדברה!"
דמבלדור מת.
גופתו ריחפה בין שמי הלילה, רואה מראות אחרונים. בעודה נוחתת על הדשא, ידע אלבוס דמבלדור, כי בעוד כמה נשימות, הוא עוד ימות.
מה שקרה לפני
סנייפ עמד במגדל שמול מגדל האסטרונומיה. חיה שעשויה מזהרורים עמדה מולו. הוא לחש בשקט את המילה "שתק". אחר כך הוא צרח. אבדה קדברה.
"לא. לא. משהו לא בסדר. הם יצטרכו לקבור אותו. כל אחד ידע שהיום הזה יגיע מתישהו. למען השם, כבר הזמינו חלקת קברים! רגע... רגע!"
הוא כבר תיאר מה יקרה.
"רגע... רגע... בואו ננסה! דראקו! דראקו!" קרא סנייפ וילד בלונדיני עם מבט ערמומי הגיע. סנייפ לקח אגרטל ושבר אותו.
"מה נראה לך שעשיתי?" שאל סנייפ.
"נראה לי ששברת אותו. " הוא אמר.
"ומה נראה לך עכשיו?" שאל סנייפ.
סנייפ צעק שוב:
"אובליוויאטה!" ואותה פטרייה כחולה הופיעה. סנייפ הניע קצת את שרביטו מול דראקו ששקוע במבט סתום.
"נראה לי שהאגרטל בסדר לגמרי, אדוני." הוא אמר.
"תודה, דראקו, זה הכל." הוא אמר.
סנייפ רץ אל מגדל האסטרונומיה.
"סנייפ! מה אתה עושה כאן?" שאלה ג'יני שנתקלה בו. "מציל את האיש הכי זקן במבנה הזה." הוא אמר.
הוא פרץ מהחושך המוחלט. לא שדמותו הפיצה אור. למען האמת, פניו, שרביטו וידיו כאילו הופיעו משום מקום. לובן באמצע שחור.
"שתק!" הוא צעק.
מה שקרה באמת
סנייפ הסתכל על דמבלדור, תווי פניו הקשים מראים שנאה ותיעוב.
"שתק!" הוא צרח.
הסילון האדום פגע בחזהו של דמבלדור.
"מה עשית?!" צרחה אוכלת המוות אדומת השיער.
"שקט... שקט..." אמר סנייפ.
"לא צריך לזכור כאן כלום..." הוא אמר. ובצרחה גדולה, אמר.
"אובליוויאטה!" הוא צרח. אור כחול, המזכיר פטרייה, כיסה את גג המגדל. בזיכרונם של האנשים הושתל תרחיש אחר לגמרי.
תרחיש אחר לגמרי
סנייפ, אדם מנופח שרירים, ויפה בצורה בלתי רגילה, הרים את שרביטו, ובעידון מוחלט, תווי פניו היפים הראו שנאה ותיעוב.
"אבדה קדברה!"
"סוורוס... אנא ממך..."
דמבלדור מת.
"דמבלדור יודע כך או כך הכל". ג'. ק. ר. (2000)
בין כל הסבל שדמבלדור עבר, וגילוי התעלומה, לשלוף פתק מכיסו היה לא בעיה.
"סוורוס היקר.
ידעתי על הכל. ידעתי על הנדר הכובל שקיימת עם הגברות מאלפוי ולסטריינג'. ידעתי על המשימה של דראקו. ידעתי על התכנית שעשית לפני דקות ספורות. אני יכולתי להציל את עצמי. אני יודע שאתה מרגל כפול ומכופל.
אם אתה קורא את זה, סימן שאני מת, או גוסס. גם אם מישהו אחר קורא את זה, סימן שאני מת או גוסס.
אבל אם מישהו קורא את זה ויודע שאני חי, אני מנחש שהארי פוטר מת. אני נדרתי את הנדר הכובל ואמרתי שאני אעשה הכל בשביל שהארי ישתה שיקוי. אני הפרתי את הנדר הכובל, ובגלל זה אני מתתי. הכובל שלי היה גלרט גרינדלווד והעד שלי, בשביל הדיסקרטיות, היה פוקס. עוף החול הוא חיה אינטליגנטית להפליא, ואני לא אתפלא אם פוקס ידע על זה. בכוונה הפרתי את הנדר. לפני בערך שעה (או שאולי יום. בכל מקרה, לא מעט זמן ממותי) שתיתי שיקוי בשביל לקחת דבר מה מאוד חשוב. הארי בטח חושב שאני סובל מהשיקוי, אך זה הנדר הכובל. אני יודע שלא מתתי מקללת האבדה קדברה.
למען האמת, אני לא יודע אם בחרת את האופציה של לשתק אותי ואז במהירות לעשות ' אבדה קדברה' או שבחרת לשתול בזיכרון של כולם את העובדה שרצחת אותי, ובמקום זאת לשתק אותי, ושיראו את הגופה. בכל מקרה, אם תרצה זאת או לא, אני מת.
תן לי להסביר לך משהו על אותו נדר שנדרת. כשמישהו מפר את אותו נדר, הוא ימות איכשהו. לא תופעה קוסמית, לא יואר באור ירוק ויגיע לפרגוד. בכל הזדמנות כלשהי, אני אצטרך למות אחרי שהפרתי את הנדר.
המוות הזה השתלם לי, כי אני כמעט בטוח שבשנה הבאה יתרחש משהו עצום שבן חסותי צריך לעשות לבד. טוב, רוב הסיכויים שאתה לא הרגת אותי, לפחות לא בכוונה, אז אני אגיד לך את זה בפנים: אני רוצה שהארי ילחם לבד בוולדמורט. הוא לא צריך אותי יותר. אבל אני ממליץ לו לשמור על ג'יני, חברתו. היא מעין פורקן. אם אתה בסוף כן אוכל מוות, אתה יכול בבקשה לחסוך מוולדמורט את הפרט הרומנטי הזה?
בעת גסיסתי אני רוצה להגיד לך דבר אחד:
אני פתי. אני פתי, פראייר. אני פתי, פראייר, והומוסקסואל. אני פתי, פראייר, הומוסקסואל, וסולח לך. אני סולח לך על כל הזמן שבגדת בי, על כל הזמן שהיית שחקן טוב, על כל הזמן שהתעללת בתלמידים. וגם על זה שאולי רצחת אותי מרצונך החופשי ובכוונה תחילה.
בכבוד רב,
אלבוס דמבלדור.
נ.ב. ובו שני דברים נוספים.
אני אשמח אם תפיץ בקהילת אוכלי המוות על נטייתי המינית. או שתפיץ בעולם כולו! אני רוצה שכולם ידעו את סיפור אהבתי לגלרט גרינדלווד.
עוד משהו. יש בכיס מעילי 1000 אוניות זהב. אני נותן לך אותן, תפתח חיים חדשים, ואולי באמת, תצא מקהילת אוכלי המוות."
לאחר מותו של דמבלדור, ראה סנייפ את המכתב בדש מעילו.
לפני מותו, דמבלדור אמר שתי מילים.
"סוורוס... בבקשה..."
בקשתו של דמבלדור הייתה שסנייפ יקרא את הפתק.
אף אחד לא ראה, אבל הוא נופף בידו במכתב אחד. במכתב הזה. כשסוורוס רץ מהארי פוטר, הוא לקח את הפתק, ושמר אותו בדש מעילו. הוא חמק מהארי, לאחר הודאתו בדבר הנסיך חצוי הדם.
כשהתחמק מהארי, הלך סוורוס כדי לבדוק איפה דמבלדור.
"אלבוס!" אלבוס! אלבוס!" הוא צעק.
"אני... כאן..." אלבוס אמר בחולשה.
"דמבלדור! דמבלדור! מה עם המכתב?"
"הוא אצלי בכיס..." הוא אמר.
"אני לא הרגתי אותך, נכון?" הוא שאל, בילדותיות שלא הייתה אופיינית לו, ואולי גם בנגיעה של טירוף שהיה לו קודם, כשהוא צעק.
"אני מצטער להגיד לך, סנייפ, אבל כן..." הוא לחש.
"רגע... רגע... תן לי להסתכל על המכתב!" הוא צעק, אגלי זיעה נוחתים על מצחו.
"לומוס..." הוא לחש, והאיר על המכתב.
"בלה בלה בלה... הנה! אתה אמרת שנדרת את הנדר הכובל והפרת אותו! בכוונה! אתה התאבדת!"
"אם תקרא עוד קצת, תגלה שאני אמרתי שלא משנה מה הוא המוות... יכולתי למות בכל דרך... אתה סללת לי את הדרך הזאת..."
"לא. לא. לא! אני לא עשיתי כלום, חתיכת זקן, ואל תעז להגיד את זה..."
"אתה יכול לכעוס כמה שאתה רוצה... זה לא יגיד ש..."
"לא! לא, דמבלדור, לא! זה לא אומר כלום! ז-ה ל-א א-ו-מ-ר כ-ל-ו-ם - ! אני לא רצחתי אותך!"
"מצטער..."
"אתה לא תצטער! אתה לא תצטער! תענה לי! אתה לא תצטער!"
הוא ניסה לנענע את דמבלדור ששכב על הדשא.
"דמבלדור...?" הוא שאל, כשהוא הבין שהוא לא עונה לו. "דמבלדור?"
הוא הניח את ידו על החזה של דמבלדור, והוא הבין שהוא מת. הוא קרא במהירות את המכתב.
"מה זה? אין כאן אור! לומוס! לומוס! איפה השרביט שלי? הנה... לומוס..."
באי נוחות הוא קרא את הטקסט. מתפלא, מוחה, מוחה דמעה, צוחק לפרקים. אך כשהוא הגיע לסוף... הוא פשוט אמר דבר אחד.
"תודה."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
)