לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"סלח לי, איפה אני מוצאת גרביים, פאנפיקים ומוח?" -"לכי למגרה השנייה מימין".

כינוי:  הגרביים מהמגרה הראשונה

בת: 19





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2009    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½-ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

כשקרוקשנקס פגש את רך כף / רעות


זה היה אמור לעבור עוד פעם בטא, אבל נמאס לי לחכות, תהרגו אותי. פשוט יבש פה כל כך.

זה עשוי לעניין אתכם, וכנסו לפה.

אני מצטערת שלקח כל כך הרבה זמן עד שזה הועלה, למרות שאני פתחתי את פרוייקט בעלי חיים. בכל אופן, עדיין רצוי לכתוב פאנפיקים בנושא^_^. חג שמח.

 

שם: כשקרוקשנקס פגש את רך כף

פאנדום: הארי פוטר

דירוג: PG נדמה לי.

אורך: וואן-שוט, 873 מילים.

תקופה: הארי פוטר והאסיר מאזקבן, PoA

דמויות מרכזיות: קרוקשנקס, רך-כף

בטא: מאי

תקציר: אי-פעם תהיתם מה קרה בפגישה הראשונה של קרוקשנקס ורך-כף? איך ידע קרוקשנקס מה טיבו האמיתי של העכברוש התמים למראה בפעם הראשונה שנפגשו, ואיך היה מוכן לבטוח ברך-כף למרות מראהו האימתני?

(אני לא טובה בתקצירים, אנא סלחו לי.)

הצהרת זכויות: אני חושבת שזה דיי מיותר, אבל הנה: אני לא רולינג, הדמויות לא שלי וגם היקום לא. חוץ מהעלילה עצמה שום דבר לא שייך לי, וזה לא כל כך נחשב.


קרוקשנקס:

הוא חש את זה. הוא מרגיש אותו. עליו הוא לא יוכל לעבוד. קרוקשנקס מתכונן לתקוף, אבל נעצר בפתאומיות כחצי מטר לפני החיה הגדולה שמופיעה מולו, אם אפשר לקרוא לה ככה.

"גרר.." קרוקשנקס משמיע צליל מאיים, עדיין לא בטוח בטיבו של זה העומד מולו. בתור תשובה הוא מקבל נביחה שקטה, ידידותית. הוא מתקרב עוד, מנסה לבדוק, לראות. הוא כבר לא סומך על אף-אחד. קרוקשנקס מרחרח את האוויר, מנסה לקלוט את הילת הריח שסביב ה...יצור. הריח מוכר, אבל מאיפה? קרוקשנקס מריח ים, חושך, יער, כאב, צער ו- מה זה? פחד? לא יכול להיות שיצור כזה גדול ומאיים יחוש פחד, נכון? הוא כנראה טעה, גם הטובים שבחתולים טועים מדיי פעם. קרוקשנקס ריחרח את האוויר שנית, מנסה לזהות את הריחות המקיפים את אותו ה... טוב, זה כבר פתטי, הוא חייב למצוא לו שם. אימתני? מפלצתי? כלב? לא, הוא לא אף אחד מהם. זו רק החזות החיצונית שמטעה.

כלבלב. כן, זהו זה, הוא יקרא לו כלבלב! זה שהוא גדול ממנו כמעט פי-שתיים לא אומר שבתוך-תוכו הוא לא כלבלב חמוד ומקסים. היי, קרוקשנקס, חזור לעצמך! עוד לא החלטת אם הוא מאיים או לא, זוכר ?אבל מבדק הריח השני הוכיח מעל לכל ספק שלא, זו לא טעות, פחד הוא חלק בלתי נפרד מחייו של הכלב הזה. קרוקשנקס התקרב אל כלבלב, מריח אותו ביסודיות, תוהה על טיבו. הוא בחן את הפרווה שלו, האוזניים, האף. הרגלים חזקות, יציבות. כלבלב יכל להרוג אותו אם היה מאוד רוצה, אבל הוא לא עשה את זה.

ו...מה זה? הריח הזה... היה נדמה לו שהריח אותו מקודם, אך זה בלתי אפשרי. לא, הוא בטח טועה, אבל אם... אולי... קרוקשנקס לא האמין. הוא פגש בו. עד כמה שידוע לו, הוא וכלבלב היו היחידים בעולם שידעו את האמת. הם, והיצור הנתעב ששכן במרומי מגדל גריפינדור. הוא לא יכל לטעות בריח הזה, הוא נחקק בזכרונו טוב מדיי. קרוקשנקס עוד נשא את הצלקת מהפיצוץ ההוא, הוא זכר את האנשים הבורחים לכל עבר, את ההיסטריה. הוא זכר את ריח הבהלה. את מה שהעיניים שלו ראו באותו הלילה...

 

לפני שתיים-עשרה שנה:

הלילה היה קודר והאווירה ששררה ברחובות לא היתה מחממת במיוחד. באותו ערב חשו רוב האנשים את אותה התחושה שליוותה את הערבים כבר תקופה ממושכת, תחושה של פחד, דיכאון ורצון עז לחזור לביתם החם כמה שיותר מהר. קרוקשנקס, חצי-חתול וחצי-קניזל, כמו שטרח להזכיר לכל חתולי הרחוב כשרצה להרגיש עליונות, עשה את מה שהוא עושה בכל לילה מאז שעבר לשכונה הזו לפני מספר חודשים. קרוקשנקס הסתובב בשכונה בחיפוש אחר אוכל, דוחף את גופו הג'ינג'י לחלקים פרוצים בגדרות ומסתובב ליד פחי הזבל. אם תשאלו אותו, זה ממש לא מה שצריך חתול לעשות. לפי אמונתו של קרוקשנקס, חתולים נועדו לחיי שלווה ונוחות. אך בימים אלו, לא היה יצור חי אשר חש נוחות או שלווה.

את חיפושו של קרוקשנקס אחר פתח מספיק גדול להשחיל בו את גופו ולהיכנס לחצר הבית הקרוב הפסיק רעש התפוצצות חלש. דבר פעוט שכזה לא היה בכוחו להפריע את חיפושיו של קרוקשנקס אחר האוכל, אבל הקסם שחש באוויר היה חזק מספיק כדי שיידע שהיתה זו קללה שגרמה להתפוצצות. קרוקשנקס רץ, דבר שלא היה רגיל אליו בעבר, אך לצערו נאלץ לעשות רבות בימים אלו משום שידע שלא כל השכנים חיבבו חתולים, למרות שלא הבין למה או איך דבר כזה יכול להתרחש. כשהגיע למקום בו נלחמו שני הקוסמים, נעצר בחדות.

קללות התעופפו לכל עבר, אנשים רצו, צעקו- וחלקם, ראה קרוקשנקס, נפלו בצרחות על הרצפה כשהקללות פגעו בהם. קרוקשנקס הפנה את מבטו וראה שני קוסמים נלחמים, אחד גבוה ומרשים והשני נראה חלש למראה. נראה היה שהראשון עומד לקלל את השני, הזעם שנטף ממנו הורגש למרחקים, אבל זה לא מה שקרה. קרוקשנקס ראה את הקוסם העלוב למראה מנופף בשרביטו מאחורי גבו באותה השנייה שראה את השכנה הנחמדה שנותנת לו אוכל. קרוקשנקס קפץ, מנסה להזיז אותה, אבל הוא איחר. בבת אחת נהפך העולם לירוק, וקרוקשנקס הרגיש את הרגליים שלו רועדות כשהועף הצידה בפיצוץ גדול מהקודם.

 

רך כף:

קרוקשנקס קיפץ ממקום למקום, מנסה להסביר את עצמו ללא הצלחה. "וואף", רך-כף התחיל להתעצבן. חתולים קופצניים לא עשו לו טוב בדרך-כלל. הוא כבר קיווה שהחתול הזה יהיה מחושב יותר, אבל כנראה שטעה. בסופו של דבר וויתר קרוקשנקס על הקפיצות בנסיון לדכא את ההתלהבות שחש, והתחיל לצייר בכפו על האדמה הקשה שבקצה היער האסור. אומנם הציור היה לא ברור, אך חושיו של רך-כף התחדדו ברגע שראה אותו. הוא לא היה צריך הרבה כדי להבין. הוא שיחזר את הסצנה שהתרחשה לפני שתיים-עשרה שנה בפעם המאה לפחות מאז שהשתחרר מאזקבאן, מנסה לשים לב לפרטים הקטנים בפעם הזו. לאנשים שהיו מסביב, לאלו שמתו, לפנסים, לחתולי הרחוב שלא הספיקו לברוח. זה היכה בו.

 

קרוקשנקס:

כלבלב הבין, ידע קרוקשנקס. הוא הרגיש את המתח באוויר, מנסה להתעלם מלטאה שנמצאה מטרים ספורים ממנו, מתחננת שקרוקשנקס יבלע אותה. זו לא היתה הפעם הראשונה שנפגשו. קרוקשנקס הכיר את כלבלב, אבל לא ככה קראו לו... הוא שמע מישהי בחנות מדבר עליו... סירס? סורס? סיריוס? משהו בסגנון, בכל אופן, זה לא ממש משנה; הוא עדיין יכל לקרוא לו כלבלב.

את היצור המטונף הוא זיהה ברגע שראה אותו לראשונה בחנות, בידיים של הנער הג'ינג'י. הוא לא ישכח את הדברים שהוא ראה באותו הלילה. הצרחות, הקללות, ההתפוצצות. אלו לא אמורים להיות חיים של חתול. חתולים צריכים לשבת בשקט ליד האח ולקבל אוכל מהמשרתים שלהם, כלומר, האנשים שקנו אותם. חתולים לא צריכים להסתובב ברחובות חשוכים ולהיות עדים למותם של אנשים. הוא תמיד ידע להתחבא, לכן כנראה לא זיהה אותו כלבלב בהתחלה. אבל אותו הלילה לא יימחק מזכרונו של קרוקשנקס במהרה.

רך-כף וזנב תולע לא היו העדים היחידים שראו מה קרה. גם קרוקשנקס ידע את האמת.


לחיצה אחת,

והצלתם חיים.

נכתב על ידי הגרביים מהמגרה הראשונה , 11/12/2007 12:11   בקטגוריות פרוייקט בעלי-חיים, וואןשוטים., פאנפיקים  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חורף. ב-23/12/2007 22:51
 



מיצי / שחר.


נכתב לפרויקט בע"ח.

 

שם: מיצי.

דירוג: PG תמים למדיי.

תקופה: אחרי תקופת הוגוורטס.

ז'אנר: פלאף טהור, אולי גם קצת הומור.

אורך: 695 מילה.

שיפ: רמוס/סיריוס.

תקציר: לרמוס וסיריוס יש חתול.

 

אממ, למרות שזה נכתב לפרויקט בעלי-חיים, זה לא בדיוק... נממ... טוב, זה יותר עומד על לקח "אל תזדיינו כשיש חיה בחדר", לא "חיות זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך". הממ.

 

^^"

 

לא עבר בטא, נכתב בחצי שעה, זה הומור של שתיים-עשרה בלילה, אל תצפו ממני ליותר מידיי. אני אכתוב אחד יותר רציני - ביום אחר.

 

 

 


 

"מה, לכל הרוחות, אוכל לי את הבוהן, רך-כף?" שאל רמוס באיפוק, למרות שנראה כי התכוון לצרוח בהיסטריה, לרוץ בכל החדר ולהטיל קללות על כל מישהו או משהו שיעמוד בדרכו.

 

סיריוס הביט בו בתמימות.

 

"הממ, מיצי?"

 

"ומי זה בדיוק מיצי, רך-כף?" רמוס המשיך בטון מאופק.

 

"החתול שלי."

 

"וממתי יש לך חתול?" הוא סינן בשיניים חשוקות. סיריוס נרתע לאחור, מביט בגבר השני באימה, נושם נשימה עמוקה.

 

"ובכן, אתמול הלכתי עם קרניים לאיזה מוסך מוגלגי, כדי לקנות את אחד מהאופנועים האלה, ואז ראיתי בפינה את היצור הכי מתוק וחמוד ומקסים ותמים וקטן ו...-"

 

"-תמשיך לדבר או שאני אהרוג אותך."

 

סיריוס השתעל, ממשיך לדבר. "טוב, אז בהתחלה סתם ליטפתי אותו כי הוא היה כזה מתוק וחמוד ומקסים וחסר אונים-"

 

"-תמשיך לדבר, רך-כף.-"

 

"-ואז הוא... טוב... נדבק אליי."

 

"נדבק אלייך?" רמוס זע באי-נוחות מתחת לשמיכה, בוהה בסיריוס בכעס.

 

"כן, והוא היה כזה... טוב, הייתי חייב לקחת אותו!"

 

הוא עטה על פרצופו את ההבעה הכי חמודה ותמימה שהוא יכול היה לסגל לעצמו. רמוס לא אוהב כשמלקקים לו את כפות הרגליים. רמוס לא אוהב כשמלקקים לו את כפות הרגליים בבוקר. והוא בייחוד לא אוהב כשמנסים לאכול לו את כפות הרגליים.

 

סיריוס לא יכול שלא להזדהות איתו.

 

הבעתו של רמוס הייתה חתומה. "היית חייב לקחת אותו?"

 

סיריוס הנהן.

 

"היית ממש- ממש חייב גם לא לספר לי על זה?" עכשיו הוא התיישב, בוהה בגור החתולים הקטנטן והג'ינג'י שהתרפק על רגלו הימנית, מבטו לא סולד כמו שסיריוס חשב שיהיה. למעשה, הוא הביט ביצור הקטן ב... חיבה.

 

"ירחוני, התעללו בו שם! אין לך מושג איפה הוא גר?"

 

רמוס תפס קלות את החתלתול הקטן וערסל אותו כנגד חזהו, החתול מתעסק באריג חולצתו. הוא לא הקשיב לסיריוס.

 

"ירחוני!" קרא, מעוצבן מעט מכך שרמוס התעסק בחתול הקטן במקום בו.

 

"בסדר, נשמור אותו."

 

"אתה לא מבי- מה?" הגבר שחור השער הופתע, מביט ברמוס בהבעה של אתה-בטוח-שאתה-מרגיש-טוב?

 

"אמרתי, שנשמור אותו."

 

"באמת?"

 

"אני די בטוח שאתה לא חרש, סיריוס."

 

"הי! מה קרה ל 'רך-כף'?" רטן.

 

"בוא מיצי- מיצי- מיצי," רמוס דגדג את החתלתול בבטנו, צוחק ממראה הגור מתפתל בזרועותיו. סיריוס אוהב כשרמוס עושה את זה לרך-כף. זה תמיד כל-כך נחמד והאצבעות של רמוס תמיד כל-כך נעימות עד שהתחשק לו להיות אותו החתול הזה עכשיו.

 

רמוס המשיך לשחק עם החתול במשך כל הבוקר.

 

והצהריים.

 

והערב.

 

***

 

"אתה בא כבר לישון?" קרא סיריוס מחדר השינה, זועף.

 

"כבר בא!"

 

-רמוס נכנס לחדר כעבור שעתיים, כשסיריוס כבר חיבק את אחת הכריות, מצץ את האגודל ונראה תמים למדיי, כמו ילד קטן וחמוד.

 

מחייך, רמוס נשכב לידו במיטה, שואף את הריח שלו ומתקרב קצת יותר לגופו. הוא הוציא את האגודל מפיו של סיריוס, נשק לשפתיו של הגבר הרדום – שחייך מתוך שינה – ולחש לאוזנו לילה טוב, לפני ששקע בשינה עמוקה, מכורבל יחד איתו.

 

***

 

"סיריוס, אמרתי לך שאני שונא כשאוכלים לי את כפות הרגליים." מלמל רמוס בעייפות, קובר את ראשו בכרית. הוא קיבל נהמה כתשובה. "סיריוס?"

 

הוא פקח את עיניו, בוהה בסיריוס, ששכב והביט בתקרה לי הבעה ממשית.

 

"רך-כף?"

 

אין תשובה.

 

הוא השעין את מרפקיו על המיטה, ואז את ראשו על ידו והביט בו.

 

"אתה יודע, אם תתעלם ממני אני לא אוכל לדעת מה מפריע לך." מיצי, החתלתול, התרפק על אגנו של רמוס ויילל יללות חרישיות שגרמו לרמוס ללטף את פרוותו. סיריוס לא יכול היה לסבול את זה יותר.

 

"אתה מזניח אותי מאז שמיצי הגיע לכאן!" הוא רטן, מצביע על רמוס באמצע מאשימה.

 

רמוס הביט בו בהפתעה מספר דקות, ואז התחיל לצחוק.

 

סיריוס נחר.

 

"זה לא מצחיק, ירחוני! אני צריך ללבוש חזייה כדי שתשים לב אליי?"

 

"אבל חיות צריכות תשומת- לב." הוא אמר, לא מפסיק לצחוק.

 

"גם תינוקות צריכים תשומת לב!" הטיח בו.

 

"אתה רומז שאתה תינוק?" שאל ברצינות.

 

"רמוס אתה לא יכול להניח אותי ככה רק בגללו!" בכה סיריוס.

 

השתררה ביניהם שתיקה, ורק מיצי המשיך לגרגר בהנאה כשרמוס דגדג את פרוותו.

 

"רך-כף..." רמוס לחש, קרוב לשפתיו, "אתה מקנא?"

 

סיריוס השתנק. "מקנא? בחתול?"

 

רמוס הביט בו במבט מזהיר.

 

"כן, יכול להיות שאני קצת מקנא."

 

רמוס הביט בחתלתול המגרגר ואז בסיריוס, ואז שוב בחתול, ואז שוב בסיריוס.

 

"לכל הרוחות, אתה יכול בבקשה להפסיק לבהות בי ובמיצי כל-כך הרבה ולומר על מה אתה חושב?" סיריוס יילל.

 

"סיריוס," התחיל לומר רמוס, מתקרב אליו, "אתה רוצה גם לגרגר בהנאה?"

 

סיריוס חייך לעברו.

 

"חשבתי שלעולם לא תשאל."

 

מיצי ברח מהחדר בריצה כמה שניות לאחר מכן, מילל בשפת החתולים משהו על "חשיפת קטינים לתכנים פורנוגראפיים". מאז הוא לא אכל לרמוס את כפות הרגליים. לפחות לא בבוקר.

 

סוף.

נכתב על ידי הגרביים מהמגרה הראשונה , 6/8/2007 00:15   בקטגוריות פרוייקט בעלי-חיים, פאנפיקים  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סימן פיסוק ממין נקבה ב-7/8/2007 13:35
 



פרוייקט בע"ח


מתעצלים לקרוא הכל? רדו לסוף הפוסט לגרסא המקוצרת^___^.

 

אולי כבר שמעתם, אולי לא. בכל אופן, אנחנו נספר לכם; ג'סי ו...עוד-כמה-שאין-לנו-מושג-מי-הן-ואם-מישהו-יודע-שיגיד, פתחו את הבלוג הזה בתפוז. הבלוג נועד כדי לאסוף כסף בעזרת האפשרות בתפוז לקבל 8 ש"ח ל1,000 כניסות. זה אולי קצת, אבל אם המון ייכנסו-זה יהפך להמון. להסבר נרחב כנסו לפוסט הזה בו הן מסבירות בצורה הרבה יותר מפורטת ומובנת ממני.

בגלל שכולנו(או לפחות רובנו, אני לא עומדת להתחייב בשם כולם בלי אישור-) אוהבות חיות, החלטנו שנעשה כל שביכולתנו לפרסם את הבלוג הנפלא ולעודד אנשים להיכנס. אבל, כאן מגיע החלק הקשה. כולנו(והפעם אני מוכנה להמר על אש-המחץ והנימבוס 2000 שאין לי, שזה כולנו) לא סובלות הודעות בסגנון "כנסי!111 סבתא שלי מאושפזת בבית חולים!11111תעזרו לה!111", במיוחד מכיוון שרוב הקישורים האלו מגיעים לתחרות כלשהי או מקום בו מקבלים כסף על כניסות. ההודעות שלנו יבלעו בין כל השטויות, ואף אחד לא ייקח אותנו ברצינות. חוץ מזה שלדעתי פרסום-יתר יכול להיות לפעמים אפילו מעיק אם הוא לא מאורגן טוב. ככה שחשבנו וחשבנו(טוב, לא באמת חשבנו כל-כך הרבה, זה בא כמעין הברקה) עד שעלינו על רעיון.

 

מי אנחנו?

הגרביים הלבנות!

ומה מטרתנו?

ל-כ-ת-ו-ב!

עם מי? עם מה?

עם בלוג המגירה!

הארי פוטר, טולקין וג'רארד...

(כן, כן, זה על משקל "מי אנחנו? בנות ישראל! ומה מטרתנו? להתחתן! עם מי? עם מה? בחור ישיבה! *מצביעים על אוברי אורח* אן-דן-דינו" האגדי. הטימטום חוגג כשמתעוררים מוקדם מדיי ומסדרים את החדר. הנקיון משפיע עליי קשה.)

 

אז אם אנחנו כותבות, מה אנחנו יכולות לעשות? הרי אין לנו מספיק ידע בנושא לכתוב מאמר על כמה זה חשוב להציל חיות ולפרסם אותו בכל חור באינטרנט. לכתוב פאנפיקים עם פרסומות סמויות, זה יהיה דיי טיפשי(למרות שמי שרוצה-מוזמנת לנסות, אני מבטיחה ליפול בפח ולהיכנס לקישור^__^). אבל, אם אנחנו כותבות ומפרסמות את הדברים, ואולי קשה להאמין-אבל לאחרונה אני מגלה שאכן, יש לנו קהל קוראים(ברצינות! כן, כן! לא, אני לא עובדת עליכם!), למה לא להשתמש בכתיבה כאמצעי פרסום? כמו שאמרתי, זה לא אומר שיהיהו פה פרסומות סמויות או רמזים נסתרים, הכל גלוי על השולחן. החלטנו לפתוח ב"פרוייקט בעלי-חיים".

פרוייקט? מה פרוייקט? למי יש כח לפרוייקט? אז זהו, שלכם! כן, כן, עצלניות קטנות ומוכשרות שלי(טוב, אתן לא עצלניות, אני העצלנית פה, אבל זה נשמע טוב, אז תבקשו מגל שתביא לכם קרח ותסבלו בשקט.), אתן תכתבו. מה כותבים? אז זהו, שכל דבר. רוצים לכתוב פאנפיק ארוך? קצרצר? וואן-שוט? לאסוף מספר של וואן-ליינים ולפרסם אותם? אולי בכלל יש לכם רעיון ליצירה מקורית? בבקשה, היו ברוכים^__^.

המטרה של הפרוייקט היא לכתוב בעצם כל דבר, בלי הגבלת אורך או מס' יצירות, אבל שיהיה קשור לבעלי-חיים, והכי חשוב-שכל פוסט בפרוייקט(וגם כאלו שלא אם מתחשק לכם) יכלול את התמונה והקישור שנמצאים בסוף הפוסט הנוכחי. יש לכם במקרה שפנפן שקשור לבע"ח? אם וויתרתם על כתיבתו, נשמח אם תפרסמו גם את השפנפן ללא הקטע הכתוב בתור חלק מהפרוייקט.

 

אבל רגע! מה עם אלו שלא כותבים בבלוג ורוצים להשתתף בפרוייקט? קודם כל, אם תפרסמו בבלוגכם, או בכל מקום אחר את הקישור לבלוג להצלת בע"ח, זה כבר יעזור הרבה, ואולי אפילו יותר-מכיוון שאנחנו מניחות שלכם יש קוראים שלא נמצאים אצלנו. אם תתנו לנו קישור ותגידו שגם כתבתם משהו ביחד עם זה, נשמח להיכנס ולראות(ולא, זה לא אומר שנכנס להודעות "בלוג יפה, כנס/י לשלי!"). במידה ואתם כן רוצים לפרסם בבלוגנו את מה שכתבתם, אם זה נכתב ביחד עם מישהו שכן כותב בבלוג-כמובן שזה יתפרסם כאן. אם כתבתם לבד וזה מעניין אתכם, תרשמו בתגובה ונחליט מה לעשות, לי יש רעיון אבל אני לא יכולה לקבוע לבד.(:

 

אנחנו מקוות שבעזרת הפרוייקט האנשים שנכנסים לבלוג יגלו סימפטיה כלפי בעלי-חיים, יראו את הקישור, ייכנסו ויפרסמו גם אצלם. התרומה שלנו אומנם מזערית, וברובה כוללת בעיקר דברים שאנחנו עושים במילא אם אנחנו לא מתעצלות או שמנדנדים לנו הרבה(כלומר, כתיבה), אבל אנחנו מקוות שזה גם יעזור טיפה. אם תפרסמו את הבלוג להצלת בע"ח גם בבלוגכם, זה יהיה נפלא ויגביר את המודעות.

 

במידה ויש למישהו רעיון איך נוכל לתרום ולעזור דרך הבלוג, נשמח לשמוע.

כתיבה פוריה, מוצלחת, מהנה ומצילת-חיים לכולכם.


הגרסא המקוצרת:

יש בלוג בתפוז שנועד לעזור לבעלי-חיים. הכניסה שלכם, גם אם לא תקראו מה שכתוב שם(למרות שכמובן עדיף שתקראו), תעזור המון. כנסו, פרסמו, תעזרו-כי אם אתם תגידו שיש אחרים שיכולים לעשות את זה, גם השכן שלכם יגיד את זה, ובסוף אף-אחד לא ייכנס.

 

נ.ב. פתחתי קטגוריה חדשה שנקראת "פרוייקט בעלי-חיים" בבקשה סמנו אותה בכל פוסט מהפרוייקט, ואל תשכחו לשים את התמונה והקישור.

נכתב על ידי הגרביים מהמגרה הראשונה , 5/8/2007 12:41   בקטגוריות פרוייקט בעלי-חיים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חורף. ב-5/8/2007 18:10
 



13,017
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , מדע בדיוני ופנטזיה , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להגרביים מהמגרה הראשונה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הגרביים מהמגרה הראשונה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)