- מאז יוני -

קינגסלי שאקלבולט התעורר בבהלה.

ראשו הסתחרר בעקשנות והוא התקשה לקום.

שאקלבולט נרדם במשרדו שבמשרד הקסמים, ולמזלו- דלת המשרד הייתה סגורה ותריסי החלון היו מוטים - מה שאפשר לו לישון ללא הפרעות. זאת ועוד-אף אחד בעל סמכות לא תפס אותו ישן בשעות העבודה המעטות שיש לו בחודשים האחרונים, אחרת גם מטלותיו, ולו הקטנות ביותר, היו נבצרות ממנו.

המשרד של קינגסלי היה חדר קטן למדי, בעל חלון אחד בלבד ודלת גדולה. הוא נראה כמחסן כלי עבודה- ובטח לא כמו חדר שאמור לספק הילאי במעמדו של קינגסלי, וגם לא אף הילאי אחר. הוא היה מלא בארגזים מלאי דפים, בשברי שרביטים ובבקבוקי שיקויים ריקים.

מאז הפעולה האחרונה שבה לקח חלק- בסוף חודש יוני של שנה שעברה, קינגסלי ושאר ההילאים כמעט ולא עובדים, חוץ מעבודה משרדית רגילה שלה לא היו רגילים - כמו למלא טפסים של אנשים שביתם נהרס על ידי אוכלי מוות, או שקיבלו התקפי חרדה מסוהרסנים- אנשים אותם המשרד היה אמור לפצות.

מאז אותו יוני, שאקלבולט כבר לא יושב במשרד המרווח שלו.

מאז אותו יוני, שאקלבולט כבר לא להוט מעבודתו.

מאז אותו יוני, לשכת ההילאים הוחלפה באנדרטת זיכרון לזכר אותם אנשים שמצאו את מותם- באותו יוני.

ההילאים הועברו למשרד ששימש בעבר- כלומר, עד לאותו יוני- את אנשי לשכת החקיקה נגד עבריינים צעירים- מה שמסביר את השרביטים השבורים, ואת בקבוקי הוריטסרום, שיקוי האמת, ששימשו להוכחת הפשעים.

נראה שבעוד כמה חודשים, ואולי רק כמה שבועות, ימצאו את עצמם כל ההילאים של משרד הקסמים מובטלים, ויסתפקו רק בתואר כבוד על כל משימותיהם במשך השנים – ''כי משרד הקסמים לא יודע להעריך שום דבר'' לפי דבריה של טונקס - שגם הייתה שם, באותו יוני.

אבל לא זה מה שהטריד, כרגע,  את שאקלבולט.

מה שהטריד אותו, הייתה הפגישה שערך לפני כשעה- שלאחריה מצא עצמו רדום במשרדו;

''מר שאקלבולט, רוברט באקט מעוניין להיכנס!'' צעקה מזכירת הלשכה.

פגישות ספונטאניות שלא נקבע להם תור תמיד הלחיצו את שאקלבולט, אך רוברט באקט לא היה סתם מבקר. קינגסלי אישר למזכירה להכניס את רוברט באקט, וקם מכיסאו כדי לקבל אותו.

''רוברט!'' הוא צעק בשמחה לעבר האדם שנכנס דרך דלת משרדו. ''מה קרה שנעלמת ככה לשלושה חודשים?''

''קינגסלי- אין לי הרבה זמן,'' אמר רוברט, הוא היה נראה טרוד. ''אני חייב לספר לך משהו חשוב.''

קינגסלי מחק את החיוך מפניו. ''קודם כל שב, רוברט.''  רוברט התיישב על הכסא היחיד בחדר וקינגסלי המשיך לעמוד. ''מה קרה?''

''אין לי זמן לספר לך, אני חייב להיעלם מפה,'' הוא לחש בפחד. ''הכל כתוב במכתב.''

''אתה מוכן לספר לי מה קרה, רוברט?!'' צווח קינגסלי.

רוברט שלף מתוך כיס גלימתו מעטפת קלף גדולה, והניח על השולחן, קינגסלי רכן לעברו ובחן אותו.

''מי כתב את זה?'' הוא שאל.

''אפשר להגיד שאני, בעקיפין-'' אמר רוברט באקט, וחייך. חיוך קטן, שקינגסלי לא הבחין בו. ''הכל כתוב כאן, אני מצטער. עכשיו אני אלך.''

קינגסלי הביט ברוברט ומצמץ בעיניו. ''אתה צריך הגנה, רוברט? מה שזה לא יהיה- אני יכול לעזור לך, ספר לי!''

''אני אינני צריך הגנה. אני הולך מפה. הכל כתוב במכתב. ואני מבטיח לך, קינגסלי- את מה שכתבתי שיקרה, אין לך שום דרך לעצור. ולכן אני הולך מפה.'' אמר רוברט, קם מכיסאו, ויצא מהחדר, לא מתייחס לקריאותיו של קינגסלי.

קינגסלי התייאש. הוא התיישב בכיסאו שלפני שנייה ישב עליו רוברט, להוט לקרוא את המכתב ולהבין מה העניים. הוא הושיט ידו למעטפה, אך לפתע תחושה מוזרה עטפה אותו. הוא נפל, שריריו רפויים, ראשו נשען על ערמת כרכים של ספרי ''ההילאי הגמלאי'' מאת אלאסטור מודי. הוא נרדם.

לאחר שעה של שינה, הוא התעורר.

הוא קם מכיסאו, לגם מכוס המים שלו וארז את דבריו, כולל המכתב מרוברט.

הוא תהה לעצמו מה פשר שינתו, מלמל קללה גסה, ויצא מהמשרד במהירות, מבלי להבחין במזכירה שנופפה בארנקו שהופקד אצלה.

הוא הלך במסדרונות המשרד ועבר ליד פסל המזרקה. לרגע היה נדמה לו לרגע שהמכשפה הזהובה קורצת לו.

הוא בחר ללכת דרך מעלית המבקרים, כי משם הדרך לרחוב הייתה קצרה יותר.

הוא הגיע למעלית והקיש את הקוד הנחוץ.

''ברוכים הבאים למשרד הקסמים. אנא נקבו בשמכם וציינו את מטרת ביקורכם'' אמר קול האישה הרך.

''שאקלבולט, קינגסלי שאקלבולט, ואני לא בא, אני רוצה לצאת- וכמה שיותר מהר!'' הוא ענה בכעס.

המעלית הוציאה תג זהוב מגומחת המתכת, שעליו היה כתוב: 'שאקלבולט, קינגסלי שאקלבולט, ואני לא בא, אני רוצה לצאת -וכמה שיותר מהר' לפי מילותיו של קינגסלי.

'מי הקוסם שהמציא את זה?!' הרהר בראשו.

''לשאלתך- הקוסם הנריקה ברנירול , שכיהן כשר הקסמים במאה ה-19, ונחשב לגדול בתחומו, המציא מנגנון זה.'' אמר הקול הנשי.

''גם נודניקית וגם קוראת מחשבות....'' אמר קינגסלי בזילזול.

לרגע חשב ששמע את האישה ממלמלת משהו שנישמע כמו ''טמבל ''.

''אדון, אנא קח את התג והצג אותו על דש גלימתך."  אמר הקול.

''תעזבי אותי מהתג שלך- אני עף מפה!'' אמר שאקלבולט ונעלם כהרף עין.

הוותק שלו במשרד העניק לו את הזכות להתעתק אל ומתוך המשרד.

הוא הגיח לרחוב הסואן במהירות וטפח על בגדיו על מנת לסדרם.

''מישהו צריך לטפל במעלית הזאת, ודחוף!'' אמר לעצמו בכעס.

הוא התכוון להתעתק כעת אל ביתו, אך לפתע נזכר במכתב , ובחר לקרוא אותו לפני שיתרחק ממתחם המשרד.

הוא שלף את המעטפה מתיקו, והוציא מתוכה את המכתב.

אחרי שיקרא, יוכל אולי, למרות האזהרות, לעזור לרוברט.

אבל הוא הבין מהר מאוד שזה לא כל-כך פשוט.

על המכתב היה כתוב משפט בודד, שנכתב באותיות שחורות.

שאקלבולט קרא בקול את הכתוב על המכתב:

-           זה לא נגמר –

לקול מילותיו, נשרף המכתב בלהבות ירוקות עזות, שגרמו לשאקלבולט להשליך את המכתב מידו אל המדרכה בבהלה.

האפר שהצטבר על המדרכה נעלם ובמקומו ניצבה כסמל על הרצפה גולגולת ירוקה שמוזנת בנחש גדול.

הוא הצטמרר.

הצמרמורת מנעה ממנו לדבר. הוא הוציא את השרביט שלו.

הוא הפנה אותו למדרכה, ולחש ''פיניטה אינקנטאטם''.

לא חל שינוי, אך קינגסלי ציפה לכך. הוא השתמש ב-'פיניטה אינקנטאטם' כדי לנטרל את כוח הקסם שהניח שהיה בסמל.

''התקרצף!''

הגולגולת נעלמה.

קינגסלי פלט אנחה.

נחוש בדעתו, פרצופו זועם אך מפוחד, הוא התעתק.

אך יעד ההתעתקות לא היה הבית שלו.

מחוג השעון שמראה את אדון וויזלי זז, והצביע כעת על 'בבית'.

אדון וויזלי, שהיה בדרך כלל אדם מאיר פנים ומרנין, נשאר כזה.

הוא נכנס הביתה בבוקר בשעה מוקדמת למדי, כשרק גברת וויזלי הייתה ערה.

גם גברת וויזלי נראתה כהרגלה. היא עבדה במרץ במטבח, הכינה את ארוחת הבוקר.

''הקדמת...'' אמרה גברת וויזלי.

''הייתי חייב לצאת מוקדם יותר היום...יש שיפוץ במשרד, וניצלתי את זה להגיע ולראות את ביל ופלר...''.

גברת וויזלי חייכה. ''הילדים ישנים, קדימה...''.

אדון וויזלי צחק. הוא רכן אליה ונישק אותה על שפתיה.

''סוף סוף עוד מישהו מתנשק בבית הזה חוץ וביל ופלעכס!''.

נשמעה צעקה מכיוון המדרגות.

זה היה פרד, וג'ורג' הגיע גם הוא אחריו.

התאומים עמדו על מדרגות הבית. שניהם מחייכים.

גברת וויזלי קפצה. אדון וויזלי הזדקף וחייך לעברם.

''זה מה שנראה לך! השניים האלה שובבים, זו כבר הפעם החמישית שאני תופס אותם!'' אמר ג'ורג' בתגובה.

''מה יש, מעל גיל חמישים כבר אסור להשתעשע?'' קרא אדון וויזלי.

גברת וויזלי חייכה חיוך של מבוכה.

''ואל תקרא לה פלעכס! קוראים לה פ-ל-ר, וכדאי שתפנים את זה כי היא גיסתך!'' צעקה גברת וויזלי.

''אז מה, גם לג'יני אני קורא בכל מיני שמות... והיא אחותי...'' אמר פרד.

הוא וג'ורג' רכנו לשולחן האוכל והתיישבו. גם אדון וויזלי התיישב.

מחוגי השעון של פרסי וביל, וגם המחוג החדש של פלר,

הצביעו כעת על ''בחדר''.

''צ'ארלי כבר ער, הוא תיכף ירד... '' אמר ג'ורג'- ''...ולגבי ביל ו..פלר... אני הייתי מחכה עוד איזה חצי שעה...'' הוא הוסיף וציחקק.

''גם פרסוש שלנו יגיע עוד מעט... אחרי שיסיים לכתוב את המברקים החשובים והסודיים ביותר לבוס שלו...''.

פרסי עבד במשרד הקסמים. אחרי ששר הקסמים סקרימג'ר התפטר ממשרתו, גם פרסי נאלץ לוותר על משרה חשובה. כמובן שזה לא מנע ממנו לקבל משרה אחרת, ולהתלהב ממנה לא פחות.

פרסי ואדון וויזלי כבר השלימו, וכן גם יתר המשפחה, אבל ניכר כי עדיין קיים נתק בינו לבין אביו.

''ביל ופלר יוכלו לדאוג לעצמם כבר אחרי זה... ואם פרסי לא בא ב-10 הדקות הבאות אני בעצמי אדאג שהמברקים האלו כבר לא יהיו סודיים...'' איימה גברת וויזלי.

''ואיפה רון?'' שאל אדון וויזלי.

מחוגי השעון של רון וג'יני,

הצביעו על ''בבית ספר''.

''רון והרמיוני יצאו מכאן מוקדם בבוקר, הם התנדבו לתקן את הנזקים שנגרמו שם... -גם ג'יני הלכה איתם'' אמרה גברת וויזלי. ''אני מקווה שרון ישמור על עצמו שם, שלא יתאמץ יותר מידי...''.

''וכבר יודעים מתי יתחילו הלימודים?'' שאל אדון וויזלי.

 ''אני מניחה שהם יסיימו שם באפריל. יהיה להם שם קשה מאוד לתקן את זה בלי העזרה של אלבוס...'' אמרה גברת וויזלי ונאנחה.

''ג'יני תהיה כאן עכשיו עד אפריל?!'' שאלו התאומים פה אחד.

''נכון... ג'יני תהיה כאן. ואני מצפה מכם לעזור לה כמה שתוכלו!''. אמרה גברת וויזלי.

''בוודאי... פשוט זה קצת קשה שהיא מנסה עלינו את הקללות האלו שמלמדים אותה שם... קצת קשה לתפקד שהיא היא עושה לי חורים בכל החולצות... או שהיא גורמת לפרד להקיא חלז.ונות...!'' אמר ג'ורג' בכעס.

''בכלל מותר לה לעשות קסמים?'' שאל פרד.

''בגלל שאין לימודים, מרשים לה להשתמש אך ורק בקסמים שעליה להטיל כדי להכין את שיעורי החופש שלה... אבל מעבר לזה אסור לה...'' ענה אדון וויזלי בספקנות. ''ובעניין אחר- פרד, עד שיגיעו האחים ש...'' גברת וויזלי קטעה אותו- ''והגיסה!''.

''...כן, עד שהאחים והגיסה שלך יגיעו... לך תבדוק את אם פיגווידג'ן הביא משהו חדש...''.

''בטח נפל לו הכל בדרך.... הכוס הזה לא יכול להחזיק יותר משני מכתבים...'' אמר פרד ויצא לחצר.

הגברת וויזלי התחילה להגיש לשולחן, בעוד שפרסי וביל ירדו במדרגות והגיעו למטבח.

''או... הם הגיעו, שני אחיי האוהבים ביותר!'' אמר ג'ורג' וצחק.

פרסי היה כבר עירני לגמריי. לעומתו, ביל נראה תשוש ועייף.

''הנה הבעל הטרי שלי הגיע!'' אמרה גברת וויזלי בהתלהבות, הפסיקה בהגשה והלכה לחבק את ביל.

''איפה פלר?'' היא שאלה.

''היא מתייפה, וממשיכה לארוז קצת... אני פשוט מת מרעב...'' אמר ביל והתיישב.

''ואתה פרסי... איך הולכת העבודה החדשה?'' שאל אדון וויזלי.

''העבודה החדשה בסדר... אבל זה מעצבן אותי שלא יכלו להשאיר אותי במשרה הקודמת שלי, מה זה משנה אם החליפו שר...?!'' ענה פרסי בעצבנות.

''אל תדאג... אני בטוח שלאט לאט תתקדם...'' ענה אדון וויזלי.

פרסי הינהן והתיישב גם הוא בשולחן.

פרד חזר מהחצר.

''אבא... יש לך כאן מכתב מפרקינס...'' אמרה פרד ונתן את המעטפה לאביו.

''לפרסי יש משהו מפנלופה...'' אמר, ואז הבחין שפרסי כבר הגיע ונתן לו את המכתב.

''ויש כאן עוד מכתב שלא רשום עליו כלום...'' אמר והחזיק את המכתב.

''אני אסתכל בו אחר-כך לבדוק מה זה... ועכשיו - שבו, נתחיל לאכול'' אמר אדון וויזלי.

כשכולם כבר היו ישובים לשולחן, פלר הגיעה.

למרות שכמו ביל, גם היא קמה רק לפני דקות ספורות, היא נראתה רעננה ומטופחת.

''הנה פלר וויזלי מגיעה'' אמרה גברת וויזלי בהתלהבות ורצה לחבק גם אותה.

''אכן גברת, פלר בת משפחת ויסלי אכשו!'' אמרה פלר בשמחה והיא וגברת וויזלי התיישבו.

כולם בירכו את פלר לשלום, ושיבחו את הזוג החדש.

כשכולם היו ישובים לשולחן הסעודה החלה.

לאחר הארוחה, כולם החלו לעסוק בעניינים שלהם; פרד וג'ורג' הלכו לחנות שלהם בסימטת דיאגון, יחד עם שקית ענקית מלאה בדברים חדשים שפיתחו;

פרסי עלה לחדר להמשיך בעבודה;  ביל ופלר נשארו לעזור לגברת וויזלי לסדר את השולחן, ואדון וויזלי עלה לחדרו כדי לקרוא את המכתבים וגם להמשיך לעבוד.

כעבור זמן קצר,  בעוד הגברת וויזלי, ביל ופלר עובדים במטבח, נשמע קולו של אדון וויזלי מלמעלה.

''מולי, אני חייב לחזור למשרד - פרקינס צריך אותי דחוף!'' הוא קרא.

''אין בעיה- ואם תוכל להחזיר את רון וג'יני בדרך חזרה, אני אשמח!'' ענתה לו הגברת וויזלי.

בחדר העבודה הכין אדון וויזלי את חפציו והתכונן לצאת לעבודה.

בעודו פונה לכיוון הדלת, ראה את המכתב חסר השם מונח על השולחן.

מכיוון שהמכתב היה חסר שם, תהה אדון וויזלי אם המכתב עבורו, או שמא למישהו מבני משפחתו. לכן החליט לפתוח אותו עכשיו ולמסור אותו לנמען. הוא ניגש לשולחן ולקח את המעטפה. הוא הוציא ממנה את המכתב וקרא אותו.

הבזק.

מחוג השעון שמראה את אדון וויזלי זז שוב,

-רק שהוא לא הצביע על 'בעבודה'...