קרוקשנקס:

הוא חש את זה. הוא מרגיש אותו. עליו הוא לא יוכל לעבוד. קרוקשנקס מתכונן לתקוף, אבל נעצר בפתאומיות כחצי מטר לפני החיה הגדולה שמופיעה מולו, אם אפשר לקרוא לה ככה.

"גרר.." קרוקשנקס משמיע צליל מאיים, עדיין לא בטוח בטיבו של זה העומד מולו. בתור תשובה הוא מקבל נביחה שקטה, ידידותית. הוא מתקרב עוד, מנסה לבדוק, לראות. הוא כבר לא סומך על אף-אחד. קרוקשנקס מרחרח את האוויר, מנסה לקלוט את הילת הריח שסביב ה...יצור. הריח מוכר, אבל מאיפה? קרוקשנקס מריח ים, חושך, יער, כאב, צער ו- מה זה? פחד? לא יכול להיות שיצור כזה גדול ומאיים יחוש פחד, נכון? הוא כנראה טעה, גם הטובים שבחתולים טועים מדיי פעם. קרוקשנקס ריחרח את האוויר שנית, מנסה לזהות את הריחות המקיפים את אותו ה... טוב, זה כבר פתטי, הוא חייב למצוא לו שם. אימתני? מפלצתי? כלב? לא, הוא לא אף אחד מהם. זו רק החזות החיצונית שמטעה.

כלבלב. כן, זהו זה, הוא יקרא לו כלבלב! זה שהוא גדול ממנו כמעט פי-שתיים לא אומר שבתוך-תוכו הוא לא כלבלב חמוד ומקסים. היי, קרוקשנקס, חזור לעצמך! עוד לא החלטת אם הוא מאיים או לא, זוכר ?אבל מבדק הריח השני הוכיח מעל לכל ספק שלא, זו לא טעות, פחד הוא חלק בלתי נפרד מחייו של הכלב הזה. קרוקשנקס התקרב אל כלבלב, מריח אותו ביסודיות, תוהה על טיבו. הוא בחן את הפרווה שלו, האוזניים, האף. הרגלים חזקות, יציבות. כלבלב יכל להרוג אותו אם היה מאוד רוצה, אבל הוא לא עשה את זה.

ו...מה זה? הריח הזה... היה נדמה לו שהריח אותו מקודם, אך זה בלתי אפשרי. לא, הוא בטח טועה, אבל אם... אולי... קרוקשנקס לא האמין. הוא פגש בו. עד כמה שידוע לו, הוא וכלבלב היו היחידים בעולם שידעו את האמת. הם, והיצור הנתעב ששכן במרומי מגדל גריפינדור. הוא לא יכל לטעות בריח הזה, הוא נחקק בזכרונו טוב מדיי. קרוקשנקס עוד נשא את הצלקת מהפיצוץ ההוא, הוא זכר את האנשים הבורחים לכל עבר, את ההיסטריה. הוא זכר את ריח הבהלה. את מה שהעיניים שלו ראו באותו הלילה...

לפני שתיים-עשרה שנה:

הלילה היה קודר והאווירה ששררה ברחובות לא היתה מחממת במיוחד. באותו ערב חשו רוב האנשים את אותה התחושה שליוותה את הערבים כבר תקופה ממושכת, תחושה של פחד, דיכאון ורצון עז לחזור לביתם החם כמה שיותר מהר. קרוקשנקס, חצי-חתול וחצי-קניזל, כמו שטרח להזכיר לכל חתולי הרחוב כשרצה להרגיש עליונות, עשה את מה שהוא עושה בכל לילה מאז שעבר לשכונה הזו לפני מספר חודשים. קרוקשנקס הסתובב בשכונה בחיפוש אחר אוכל, דוחף את גופו הג'ינג'י לחלקים פרוצים בגדרות ומסתובב ליד פחי הזבל. אם תשאלו אותו, זה ממש לא מה שצריך חתול לעשות. לפי אמונתו של קרוקשנקס, חתולים נועדו לחיי שלווה ונוחות. אך בימים אלו, לא היה יצור חי אשר חש נוחות או שלווה.

את חיפושו של קרוקשנקס אחר פתח מספיק גדול להשחיל בו את גופו ולהיכנס לחצר הבית הקרוב הפסיק רעש התפוצצות חלש. דבר פעוט שכזה לא היה בכוחו להפריע את חיפושיו של קרוקשנקס אחר האוכל, אבל הקסם שחש באוויר היה חזק מספיק כדי שיידע שהיתה זו קללה שגרמה להתפוצצות. קרוקשנקס רץ, דבר שלא היה רגיל אליו בעבר, אך לצערו נאלץ לעשות רבות בימים אלו משום שידע שלא כל השכנים חיבבו חתולים, למרות שלא הבין למה או איך דבר כזה יכול להתרחש. כשהגיע למקום בו נלחמו שני הקוסמים, נעצר בחדות.

קללות התעופפו לכל עבר, אנשים רצו, צעקו- וחלקם, ראה קרוקשנקס, נפלו בצרחות על הרצפה כשהקללות פגעו בהם. קרוקשנקס הפנה את מבטו וראה שני קוסמים נלחמים, אחד גבוה ומרשים והשני נראה חלש למראה. נראה היה שהראשון עומד לקלל את השני, הזעם שנטף ממנו הורגש למרחקים, אבל זה לא מה שקרה. קרוקשנקס ראה את הקוסם העלוב למראה מנופף בשרביטו מאחורי גבו באותה השנייה שראה את השכנה הנחמדה שנותנת לו אוכל. קרוקשנקס קפץ, מנסה להזיז אותה, אבל הוא איחר. בבת אחת נהפך העולם לירוק, וקרוקשנקס הרגיש את הרגליים שלו רועדות כשהועף הצידה בפיצוץ גדול מהקודם.

רך כף:

קרוקשנקס קיפץ ממקום למקום, מנסה להסביר את עצמו ללא הצלחה. "וואף", רך-כף התחיל להתעצבן. חתולים קופצניים לא עשו לו טוב בדרך-כלל. הוא כבר קיווה שהחתול הזה יהיה מחושב יותר, אבל כנראה שטעה. בסופו של דבר וויתר קרוקשנקס על הקפיצות בנסיון לדכא את ההתלהבות שחש, והתחיל לצייר בכפו על האדמה הקשה שבקצה היער האסור. אומנם הציור היה לא ברור, אך חושיו של רך-כף התחדדו ברגע שראה אותו. הוא לא היה צריך הרבה כדי להבין. הוא שיחזר את הסצנה שהתרחשה לפני שתיים-עשרה שנה בפעם המאה לפחות מאז שהשתחרר מאזקבאן, מנסה לשים לב לפרטים הקטנים בפעם הזו. לאנשים שהיו מסביב, לאלו שמתו, לפנסים, לחתולי הרחוב שלא הספיקו לברוח. זה היכה בו.

קרוקשנקס:

כלבלב הבין, ידע קרוקשנקס. הוא הרגיש את המתח באוויר, מנסה להתעלם מלטאה שנמצאה מטרים ספורים ממנו, מתחננת שקרוקשנקס יבלע אותה. זו לא היתה הפעם הראשונה שנפגשו. קרוקשנקס הכיר את כלבלב, אבל לא ככה קראו לו... הוא שמע מישהי בחנות מדבר עליו... סירס? סורס? סיריוס? משהו בסגנון, בכל אופן, זה לא ממש משנה; הוא עדיין יכל לקרוא לו כלבלב.

את היצור המטונף הוא זיהה ברגע שראה אותו לראשונה בחנות, בידיים של הנער הג'ינג'י. הוא לא ישכח את הדברים שהוא ראה באותו הלילה. הצרחות, הקללות, ההתפוצצות. אלו לא אמורים להיות חיים של חתול. חתולים צריכים לשבת בשקט ליד האח ולקבל אוכל מהמשרתים שלהם, כלומר, האנשים שקנו אותם. חתולים לא צריכים להסתובב ברחובות חשוכים ולהיות עדים למותם של אנשים. הוא תמיד ידע להתחבא, לכן כנראה לא זיהה אותו כלבלב בהתחלה. אבל אותו הלילה לא יימחק מזכרונו של קרוקשנקס במהרה.

רך-כף וזנב תולע לא היו העדים היחידים שראו מה קרה. גם קרוקשנקס ידע את האמת.

לחיצה אחת,

והצלתם חיים.