חיים בקצב המוזיקה

יצאתי עם חרב לקחתי שריון
להילחם בנסיכה ולא בדרקון

אני תמיד חושב עליך
גם בלילה גם ביום
ומשחזר את המילים
שאמרת כתמול שלשום

והדפים שבמחברת
הם נראים כה מטושטש
זיכרון על עיוורון
ודמיון שלא מומש

והוא לא היה פרוע
הוא רק דמיון פורה
שגרם לי לפספס
את כל מה שסביבי קורה

הרי על מה בכלל חשבתי
עלי רק על עצמי
ועכשיו כבר אל בטוח
שאני יודע מי אני

והווילון עלי יורד
והמשחק עכשיו נגמר
אני יוריד תמסכה
ושוב ישים אותה מחר

משהו שכתבתי מזמן
עוד לפני שהקמתי את הבלוג הזה ^^
ואקקה ואקקה