לאחרונה מצאתי את עצמי סובל... סובל מ... רגשות... מאהבה... מביטחון ... אבל בעיקר מתקווה וציפיותאחרי שאני וחברה שלי נפרדנו... מסיבות כאלה ואחרות... נישארנו ידידים טובים =] וזה מבחינתי העיקר...
אבל זה לא קשור לנושא... אחרי שניפרדנו.. חשבתי שהדרך הכי טובה לישכוח ממנה... היא לנסות להמשיך הלאה...
הצלחתי... הצלחתי להיתאהב... אבל בזמן הלא נכון... במקום הלא נכון.. ורוב הסיכויים שאפילו בנערה הלא נכונה...
האשמתי את החוסר יכולת שלי לישלוט ברגשות שלי... והאשמתי אותה... בדברים טיפשיים.. כמו לתת לי תיקווה...
קיוויתי שהיא פשוט... לא יודע... תנשק אותי וזהו... אבל זה היה לזמן קצר... ואני ידעתי את זה... ניכנסתי בכוח לזה
ויותר מידי ציפיתי... ממשהו שהוא לא מבוסס אפילו...
אמרתי לעצמי... סבבה נמשיך עוד... אין סיבה לאצור... מצאתי את עצמי מתווכח עם ידידה מאוד טובה שלי
לגבי מי אשם בפרידה שלנו... והבנתי שסך הכל... זה אני... אני לא נילחם מספיק על מה שאני חושב ... ביגלל זה אני נופל
לטעויות אימפלוסיביות ולא מבוססות... ולא הרגשתי רע אם זה... הרגשתי אנושי...
מפה לשם... מצאתי את עצמי... בהשתהלבות פיזית הרגשתי דחף למגע שאפילו בשבילי הוא לא רציונלי
מגע שימלא אותי מבפנים מגע שהוא לא רק פיזי... מן מגע מיוחד כזה... מישהי שכשהיא תחבק אותי אני ירגיש מלא שוב
הרבא אנשים יסטרו לי ויגידו לי "רמי זה מיטוס אתה לא יכול סתם להיתנשק עם בחורה ולהרגיש משהו שהוא כלכך רומנטי ואמור להיות בקשר רציני בלבד" אבל הם יודעים שאסטור אותם חזרה ואומר "ומה אתם יודעים על אהבה שאני לא יודע?" כולכם עוברים את אותם הקשיים את אותם הדברים... כל קשר ניראה לכם ה קשר המושלם והפעם זה מהאהבה ואחר כך אתם מדברים על זה כאילו אף פעם לא היה לכם אכפת מכל מה שקרה
בזמן קשר... אתם מקיימים אהבה... יוצאים ביחד... אהבה אמיתית הרצון הבלתי נישלט להיות ליידה או ליידו כל הזמן,
וכשאתם ניפרדים זה סקס... בגידות ... השלייה הורמונלית שהמוח שלכם יוצר ופיתאום כל מחשבה שלכם שהייתה טובה הופכת
לנשק כנגדו ולשלד שהוא החביא בארון
בכל מקרה... סטיטי מהנושא... אם אתם חושבים שכשאני אומר מגע פיזי... אני מתכוון לסקס
יש לכם ראש יותר כחול ממני... פגשתי אחת... שרק בחיבוק שלה... כבר הרגשתי היתרוממות נפשית שכמוהה לא הייתה לי הזדמנות לספר או לחוות לפני זה
וככל שדיברנו הבנתי את האובססיה הבילתי נישלטת שלי להיות ליד מישהי... ומה אם אני לא צריך.. מישהי... מה אם אני צריך להיות לבד טיפה... ואולי אני רק צריך לחכות לה עוד קצת... אולי היא תבוא בקרוב
בכל מקרה... ההורמונים עולים... והרגשות מטשטשים... אז החלטתי בינתיים.. להירגע קצת... לחשוב לפני כל צעד....
ואולי הפעם אני לא יפול על אותן טעויות... פשוט... יקח את הזמן...
אל תחשבו שביגלל הביקורת העצמית הנוקשה שלי עליי אני לא חושב עלייכם רע...
אתם כימעט מפלצות כמו כל אחד מאיתנו... אתן פשוט מפלצות שלא אכפתן לכן שאחרים ישאו את האחריות לטעויות שלכם...
אני לוקח אחריות מלאה... ועדיין מחייך =]
כי סך הכל... אני פוגש אנשים מדהימים כימעט כל יום... וחשבתי להודות לכמה מהם... אם לא אכפת לכם ^^
אם השם שלכם לא פה... כניראה שלא דיברתם איתי מלא זמן ;]
הסדר אינו כרונולוגי או מייצג כל העדפה שלי ככל שתיהיה
תודה ל:
מקסים , מקס , אלכס , ברק , יניב , כוכב , גש"ם , בר , ובר השנייה , עמית , צ'ארלי , דניאל , ניצן , טלי , ולרייה , אלכס , קייט , רועי ועוד מלא מלא מלא אנשים...
לפחות הפעם כשאני יצעק לשמיים... יש עוד אנשים שישמעו אותי ....תודה
סליחה על שגיאות הכתיב ... לילה טוב חברים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: