כאב הלב הזה שנותר בגופי, חזר.
אני לבד, בלעדייך.
החלטתי להיות בלעדייך.
זה הרי הכי טוב עבורי, נכון?
בעצם, מה אני בכלל שואלת אותך?
מה הרי אתה מבין?
לדעת איך לתת יחס מינימלי לאישה שלך לא ידעת, אז את זה תדע?
כל היום הייתי צריכה להתחנן ליחס שלך.
ניראתי נואשת, ניראתי מסכנה, הייתי אכולת סרטים עם השאלה הכי גדולה בראש שעדיין לא נותנת לי מנוח:
"למה הוא מתנהג כל כך מוזר?"
וכנראה שלעולם לא אדע.
הפכת את העולם שלי, את הלב שלי סחפת אחרייך.
גרמת לי ללכת נגד מה שאני רוצה ואתה יודע זאת,
אתה יודע שהייתי נגד לאהוב
נגד מערכות יחסים,
ובכל זאת. באת והלכת עד הסוף ולקחת אותי איתך.
ובאמת, הכל היה מושלם אבל משהו נהרס לנו בדרך,
ואני לא מחפשת אשמים, אבל למצוא את עצמי משתגעת בימים
משתגעת בלילות
למה לעזאזל אני כל הזמן מתחננת ליחס שלך
זה דבר כואב, ואני באמת לא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.
עברנו ימים של חוסר תקשורת מוחלטת,
תגיד לי אתה, איזה זוג נורמלי לא מדבר במשך שלושה ימים?
כן, כן, שוב העבודה הזו שלך, גם אם אתה עובד אתה תמיד יכול למצוא איזו דקה פנוייה
לשלוח SMS
להתקשר בהפסקה או כשאתה מסיים לעבוד.
אבל משומה אף פעם לא מצאת לי מספיק זמן בחיים שלך.
כשאמרתי לך שנראה לי שלא מתאים לך בת זוג כרגע
אמרת שאני טועה, שאתה כן רוצה להישאר איתי, שזה כן מתאים.
איפה זה נעלם?
רציתי אותך בשביל להינות ממך, בשביל לראות אותך..
לא בשביל לומר "יש לי חבר".
יש יחס מינימלי שאותו בתור בת זוגך אני אמורה וצריכה לקבל,
ומשומה, אלוהים יודע למה.. לא קיבלתי.
ועצוב לי בלב
עצוב לי בנשמה
כי את הפרידה הזו לא עשיתי ב100 אחוז,
אני עוד אוהבת, ורוצה
אבל מעדיפה את הטוב בשבילי, ולהישאר איתך למרות האהבה שיש לי אלייך
ועל מה שעשית למעני -
לא יעשה לי טוב.
כי אני לא מקבלת את מה שאני אמורה לקבל ומה שאני אמורה לקבל בסך הכל נקרא
יחס מינימלי.
עכשיו לראות אותך כל ימי רביעי, עד לפני יום חמישי האחרון
כל שבוע חדש התרגשתי ורק חיכיתי לימי רביעי
כדי לראות אותך בחווה,
עכשיו כל מה שבא לי זה שימי רביעי לא יגיעו לעולמי עד.
.Keep it Simple, Sweetheart