החלטתי לכתוב פוסט.
למה? ככה.
חח סתם האמת שפשוט הפוסט הקודם השאיר בבלוג אווירה אובדנית.
לא בא לי בטוב.
חח אל תצפו לאיזה פוסט מלא תוכן וחוויות, למרות שלא חסר לי מה לספר,
פשוט..אני רוצה סתם לכתוב פוסט אופטימי ומאושר כזה.D:
אז חזרה לאושר.
חזר לי וואחד חיוך לפנים,
חיוך שכבר לא היה לי הרבה זמן.
אני חושבת שיש לזה קשר לזה שחזרנו לבצפר..
לא שאני חננה חולת לימודים או משהו..*אני יודעת שזה כן נראה ככה אבל זה ממש לא!*
פשוט כשיש בצפר אז פחות טוחנים במוח דברים שעדיף לא לטחון.
חושבים על דברים עם יותר עומק מאשר לאן אני אצא היום בערב, או מה אני אלבש מחר..
*טוב על מי אני עובדת..אני עדיין חושבת על הדברים האלה..חח רק פחות.*
אז בצפר זה דבר חיובי, למרות הכל.
בטוח אפשר היה לשפר אותו קצת..אבל אני די מרוצה מהעיניין.
וכמה שאנחנו בוכים עכשיו על בצפר..עוד כמה שנים אנחנו נמות לחזור לתקופה הזאת.
זו באמת תקופה שאין כמוהה.
ממש השתנתי בזמן האחרון..למדתי לקחת דברים בפרופורציות.
דברים שנראו לי חשובים פעם כבר נראים חשובים פחות..
וזהו בעיקרון.
אחרי שלוש שנים בכיתת מופ"ת *פרשתי ממואץ במתמטיקה* גיליתי את הנוסחא לאושר -
חיוכים ופרופורציות .
לא צריך יותר מזה.
אני יודעת שזה פשוט..אבל זה פשוט גאוני.
אני יודעת שזה אחד הפוסטים היותר חופרים וחסרי מטרה שהיו פה..
והיו פה המון..
אבל זה לפחות פוסט חיובי.D:
בקושי שמתי בפוסט החיובי הזה סמיילים..לא אופייני לי בכלל.
מקווה שלמדתם משהו..ותשננו טוב-טוב את הנוסחא שלי..
פוסט הבא..בוחן !
אוהבת אותכם נבלות.3>
If you wanna know
Why I can't let go
Let me explain to you
That every little dream comes true
With every little thing you do
ברוך שפטרנו.P;
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קרן האור שבקצה המנהרה...
