היא חזרה לשם, למקום שלא חשבה שתחזור אליו ביום מן הימים.

היא הביטה אל האופק, ימינה ושמאלה, בין האבנים.

היא חיפשה אותו, אולי הוא בכל זאת שם, מחכה לה עם חיוך על הפנים.         

הוא יגיע, ממש לפני שהשמש תשקע אל המצולות,      

הוא יאמר שהתגעגע, שהיא הופיעה לו בחלומות.

הוא יבטיח שלא יעזוב אותה שוב,

והחיוך אל פניה סוף-סוף ישוב.

היא פקחה את עיניה -

היא הביטה סביב, בפנים סמוקות,

ניגבה את הדמעות.

גל נשבר על אחד הצוקים,

השמש כבר נעלמה לה במעמקים,

אבל הוא לא היה שם,

לא כמו תמיד, לא כמו פעם

?Why I can't let go