כבר חודש שאין לי דוד.
הוא נפטר מהמחלה הארורה הזאת...סרטן
הוא נלחם במחלה הזאת קרוב לשנה ובסוף היא ניצחה אותו
ואני כל כך מפחדת שגם לאמא שלי תהיה את המחלה הזאת כי לכל המשפחה שלה היה סרטן
וגם אבא שלה ואח שלה נפטרו ממנו בגיל 60 והיא עוד מעט תהיה בת 60...
והפחד הזה תמיד נמצא בי.
מה אם יקרה לה משהו?
אני לא מסוגלת להתסדר בלעדיה שבוע,אז איך אני אמורה להסתדר בלעדיה חיים שלמים?
ואני מרגישה כל כך לבד
החברה הכי טובה שלי מבלה יותר עם החבר שלה שהיא בכלל לא אוהבת מאשר איתי
עוד חברה מדברת איתי רק כשאני מתחילה איתה שיחה כי גם היא החליפה אותי במישהו
ואת שאר החברות שלי אני רואה רק כשאני יוזמת את הפגישה
הן לא מנסות אפילו לדבר,לשאול מה קורה,להיפגש...
אין לי כוח יותר לכל הדברים האלה
לפעמים אני אומרת לעצמי חבל שלא הצלחת אז.
חבל שלא הצלחת להתאבד אז...לפני 3 שנים.
כינוי:
So I Am
בבלוג זה
בכל הבלוגים
