עיניים בוהות קדימה, ירוקות
ותמימות כתמיד.
ידיה מושטות, היא תשיג את
כל שברצונה.
עיניה כל כך ממוקדות במטרה,
שהיא שוכחת להסתכל מטה.
שוכחת לעצור ושוכחת לנוח.
לבסוף רגליה קורסות תחתיה,
ומבטה מתנתק מהיעד שהיה כל כך ברור.
פניה צוללות מטה, אל האדמה.
סנטימטרים ספורים להתנגשות
ידיים תופסות בגבה, מרימות אותה בחזרה.
לא נותנות לה להרגיש כאב,
לא מביאות לה להתרסק.
היא קמה חזרה על רגליה,
ומחפשת יעד חדש.
מתחילה ללכת שוב לעברו, בלי
להסתכל אחורה.
היא נופלת בכל מכשול, מועדת
בכל בור.
ואותן ידיים תמיד עוצרות
אותה, מונעות ממנה מלגעת באדמה.
היא לא תטעה, לא תפגע ולא
תבכה.
תמשיך ללכת, לא תעצור,
ולעולם לא תיפול.
אף פעם לא הרגישה כאב, עד
לרגע בו סוף סוף פגעה באדמה.
בהתרסקות הגדולה ביותר, היא
לא נתפסה.
פניה נבלעו באדמה, וגופה
התרסק על הרצפה.
היא קמה על רגליה, והסתכלה
אחורה בכעס.
איך יכלו להביא לה ליפול?
למה היא לא נעצרה, כתמיד?
עיניה הסתכלו אחורה, חיפשו
בפעם ראשונה את אותן ידיים.
צללית כהה שכבה כמה מטרים
מאחוריה, שיערה הבהיר מוסט על פניה.
דם כהה כיסה את שמלתה
האדומה, ועיניה הריקות בוהות בחלל בריקנות.
העיניים הירוקות מזילות
דמעה, הראשונה בכל השנים.
הן מסתובבות חזרה, בוהות
במטרה שכבר לא כל כך ברורה.
רגליה מתחילות ללכת,
משאירות את הצללית מאחוריה.
היא צריכה להמשיך.
כל כך אנוכית, כל כך טיפשה.
לא חשבתי שאדם כזה יוכל
להעלם, לא כל כך מוקדם.
כל כך לא הערכתי, לא הקשבתי.
יכולתי לבלות איתך הרבה
יותר זמן ממה שביליתי, יכולתי להכיר אותך הרבה יותר, אבל לא הכרתי.
עברתי כל כך הרבה, יש כל כך
הרבה שהייתי רוצה לספר לך..
רק עכשיו התחלתי לחיות, אני
רוצה אותך שתהיי חלק מזה.
אני רוצה שתעזרי לי, שתספרי
לי, שתדברי איתי.
אני רוצה לבלות שוב שעות
בישיבה באיזה בית קפה ובלעשות איתך כלום.
כל כך הרבה דברים לא
הערכתי, בחיים לא הייתי יכולה לחשוב שאני לא אקבל עוד כאלה.
תמיד סיפרת לי דברים
מהניסיון שלך, כאילו שחיית יותר חיים ממני.
בעוד כמה שנים אני אגיע
לגיל שלך, אני אעבור את אותם הדברים כמוך.
אחרי עוד כמה שנים, אני
אעבור אותו, אני אחווה דברים שאת לא חווית ואני אצבור ניסיון שאת לא הספקת לצבור.
ואת תישארי צעירה לנצח,
חיית את חייך רק דרך דמיונך.
הכול כבר היה לך מוכן, כל
התוכניות.
לא הספקת להגשים, אף לא אחת
מהן.
המילים האלה, "כי נפלה
נשמתך לעולמים", חרוטות במוחי בכזאת בהירות..
זה משפט שנאמר באזכרה שלך,
זה המשפט שמנסה לגרום לי להאמין שאת כבר לא תחזרי.
אני רוצה שתחזרי.
הפריקה מלמעלה היא בשביל..
היא בשבילי. ובשביל אנשים שיודעים על מה מדובר.
יותר מדי דברים קרו בשבועות
האחרונים, הרבה יותר מדי.
יותר מדי ימי הולדת, יותר
מדי זיכרונות, יציאות, אנשים..
זה יהיה כנראה פוסט ארוך
וחופר, מבחינת קריאה- ללא תמונות כמעת.
אני צריכה אחד כזה.
We will make a brand new start
From the pieces of our hearts
The break of day is before us..
אני מרגישה כאילו פתחתי דף
חדש, מן תחילת שנה שכזאת.
אני לא יודעת למה, אבל
בשבועות האחרונים אני פשוט מרגישה קצת שונה.
אני מניחה שהפירוק של
החבורה שלנו שהייתה ביחד מאז שאני זוכרת את עצמי, וההחלטה לשים סיפורים מהעבר בעבר
הביאו לי להמשיך הלאה לאנשים חדשים וחברים חדשים.
סוף סוף אזרתי מספיק כוח
כדי לשכוח ולגמור סיפור שנמתח ונמתח כבר במשך חצי שנה, וזה נתן לי להתחיל משהו חדש
שנקווה שלא יהיה כמו הקודם.
האנשים ב"חבורה"
שלנו כבר כמעת ולא יכולים לסבול להיות בחברת השני, ונראה שיש רק משהו כמו 3-4
אנשים שזה באמת מזיז להם.
החלטתי שכבר לא אכפת לי, ושהגיע
הזמן שזה יקרה.
היינו יותר מדי זמן רק
אנחנו, אנחנו צריכים להיות קצת עם אנשים חדשים.
כל עוד אנחנו לא מנתקים
קשר, כל עוד זה מתבטא רק בזה שהם חסרים בימי שישי, זה באמת לטובה.
אנחנו נסתדר.
It's a new dawn
It's a new day
It's a new life
For me
And I'm feeling good
Can you still see
the heart of me?
All my agony fades away
when you hold me in your embrace
Don't tear me down for all I need
Make my heart a better place
Give me something I can believe
I gave myself
another try; I hope It won’t let me down.
We’ll see...
עכשיו לסיפור של מה שקרה
בשבוע האחרון..
שלישי היה יום הולדת למשה,
מזל טוב י'שמנה!
באנו אליה בערב מילאנו לה
את הקומה בבלונים [רעיון לא מקורי במיוחד שלי XD],
נכנסנו אליה אכלנו עוגה עם וויסקי הצטלמנו והלכנו :D
רביעי היה לי לצ'יצ'ן לטליה
וקריסטינה לטל ולפיל יום הולדת..
בבוקר הלכנו לבית ספר הביאו
לי בלונים והכול אחר כך הלכתי הבית ויצאתי בערב, וכרמלה הביאה לי גרשוק!..
חח הייתה לי הרגשה שזה לא
יהיה יום משהו, אבל ת'אכלס נהנתי. (:
מזל טוב לכולם אגב, שוב.
שישי הייתה את המסיבה,
שבסוף הייתה בפארק לאומי..
חשבתי שיהיה ממש גרוע, אבל
אני אישית נהניתי תחת.
היו המון אנשים, היה המון
אוכל, הייתה מוזיקה טובה, היו 2 נרגילות, אוהל, גיטרה.. זה הספיק בשביל לבלות שם
את כל הלילה כמעת D:
למרות שהייתי בערך היחידה
שהייתה שם פיקחת מהבנות, [חוצמולדה ואילנה ומישל XD]
הצלחתי ליהנות בלצחוק על אלה שכן ניסו לנשק לאנשים אחרים את הידיים או שנאבדו
איפשהו בשיחים וכאלה XDD
אני חושבת שזהו זה, היו עוד
כמה דברים אבל אני מעדיפה שלא לכתוב עליהם, ובכללי לשמור אותם לעצמי.
בסופו של דבר הפוסט לא יצא
קודח מדי, אני אשתדל יותר בפעם הבאה XD
we're distracted by the hard times,
.and the troubles that we make
let us throw them in the ocean,
..let it wash our cares away
Paolo Nutini
AMjAK
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: