- "..תדמיין איך זה לחלום, בלי היכולת להתעורר.
לעצום את העיניים, ולא
להצליח לפתוח אותן.
להתנתק מהעולם החיצון..
לא לראות, לא לשמוע, ולא
להרגיש.
בלי אפשרות לדמיין, או
לחלום.
לראות רק שחור, תמיד.
שעות, ימים, שנים, דורות.
לא לדעת אם יש מישהו לצדך,
בלי האפשרות לזוז ולבדוק.
לא להצליח להרגיש מגע, ולא
כאב.
לראות את אותו מסך שחור,
ולדעת שזה הדבר היחידי
שמצפה לך בעתיד.
לא להצליח לחשוב, ולא
לצעוק.
אין לך לאן לברוח, אין לאן
ללכת.
התמונה האחרונה שראית, לפני
שעצמת את עיניך..
היא כבר מתחילה להיטשטש..
להעלם מזיכרונך.
ביחד עם כל עברך.. החברים,
המשפחה, האהבה.
זה הכול כבר מאבד את
חשיבותו.
הכול כבר נראה כאילו לא היה
קיים,
ואתה עצמך חדלת מלהתקיים..
תקוע בשחור הזה, שמתכהה בכל
רגע שעובר..
לא מסוגל להתעורר מחלום
הבלהות הזה.
נסה לדמיין את זה, באמת
לדמיין..
אתה עדיין מוצא את המוות
מושך?"
- "יותר מתמיד."
I guess I deserve it..