נתחיל בהודעה משמחת (אמג, כתבתי מסמכת. מה נסגר איתי?!) - מיטת הוחצי החדשה של ג'ק סוףסוף מצאה דרכה אליו הביתה. ^^ חנכנו, ואנחנו מרוצים.
ועוד משהו מגניב שקרה ולא יצא לי לכתוב עליו בגלל כל הקטעים האקראים שפרסמתי לאחרונה (ככה זה כשאין פרטיות לכתוב פוסט ארוך. אז מה שיש 3 מחשבים בבית?), זה העובדה שהיינו במקס ברנר! הו, god. כמה שטעים שם. קפצנו לשם כשליזי והבלונדה היו במרכז לסופ"ש נדיר במיוחד, ונהננו מכל רגע (חוץ מזה שהיה חם, מה שקצת הוציא את הכיף מלשתות משקאות חמים). אבל זה בהחלט מקום מעולה.
וגם גילינו, לא באותה פעם, גלידרייה מעולה. אבל אני לא אגלה איפה. ^^
ביום ראשון הצטרפתי לחבר למפגש פורום שהוא מנהל. היה נרגילה, היה מוזיקה, היה בחור נחמד עם אופנוע, היה פיצה - היה כיף. הרבה יותר ממה שציפיתי, למען האמת.
ועכשיו, לדבר העיקרי שקרה לי לאחרונה. נסענו, ג'ק ואנוכי, אתמול לאולפני הרצליה לצילום הפיילוט של התכנית החדשה של ליאור שליין. לייט נייט בשם "הלילה". זה מין שילוב מוזר בין יאיר לפיד (רק בלי הרפיוטיישן) ויצפאן (רק בלי החיקויים, תודה לאל).
פרט לא חשוב אבל מגניב: מצאתי מכסה לאמפישלוש. סיפור המכסה: אי שם בתחילת החורף איבדתי בב"ש את המכסה של האמפישלוש שלי (נו, זה שסוגר את הUSB).כמובן שישר הודעתי לכל מי שאני מכירה שכשהאמפישלוש שלו נשבר אני מקבלת את המכסה. זה לא קרה. מה שכן קרה זה ש3 חודשים אחרי זה, חציתי את הכביש ליד הבית במקום קצת שונה מבד"כ ונחשו מה ראיתי שוכב דרוס ליד המדרכה - המכסה שלי. טוב, בסדר, חצי ממנו (מה שרק מוכיח שלא באמת מנקים את ב"ש).
אבל אתמול (!!), בעודי הולכת לסבא להלוות את האוטו, מצאתי בגינה ציבורית מכסה שלם, יפה, שחור ואימצתי אותו. ^^ סוף טוב, הכל טוב. (ולusb לא קר יותר)
בחזרה לצילומים:
הגענו 10 דקות לפני הזמן, וחיכינו כ40 דקות עד שהכניסו אותנו. בזמן שחיכינו קרו דברים מעניינים. קודם כל, אביב גפן עבר לידי (מתעלפת). ראינו את קובי אריאלי, ליאור שליין ואבי גרייניק. ו, הכי מעניין, קיבלתי סמס מחברהשלטמפוס (אקא ג'יין/השטן - תלוי באיזה תקופה של הבלוג). "אני חושבת שאנחנו צריכות לדבר. מסכימה? מתי נח לך?" אמרתי לה שמחר (ז"א היום) בבוקר, ושלאחרונה בדיוק חשבתי להציע לה את אותו הדבר (באמת חשבתי על זה, רק לא מצאתי דרך). סיכמנו שהיא תסמס לי היום אחרי העבודה שלה. מי יודע, אולי זה יגמר.
קיצר, 40 דקות אחרי שהגענו נכנסנו פנימה (לא מהכניסה הרגילה), קיבלנו את ההנחיות הרגילות מניר (עם דגש על זה שזה פיילוט), תורגלנו לצעוק "כמה חם היה?" וליאור עלה.
עשה טיפה צחוקים על כמה שהוא נראה מגוחך בחליפה, הציג את דני סידס, ירד מהבמה, ואבי גרייניק ולהקתו התחילו לנגן. הם ניגנו 4 פעמים בלופים את מה שכנראה הפתיח של התכנית. אחרי הפעם הרביעית התחילו אשכרה לצלם ליאור עלה, עשה את הקטע של כמה חם היה (הקהל לא באמת צעק, כי דני סידס התלהב מדי) והלך לשבת מאחורי השולחן.
הם עשו כמה משחקים דביליים, כשכל פתיח זה פשוט אבי גרייניק שר את הכותרת, והתחילו להעלות אורחים. קודם כל, דודו טופז. וואו, האיש הזה נוראי. הוא לא מצחיק, לא אינטליגנטי במיוחד אבל כ"כ חושב את עצמי. מטריד ממש.
אחרי דודו טופז האורח הבא היה אביב גפן (ווהו). ליאור צחק עליו שהוא נהיה נינט, וששבוע הבא יוצא אלבום חדש שהוא כתב, הלחין, הפיק, בעצם הכין מכלום - של נינט. הוא גם צחק על איזשהי שורה מהסינגל הראשון של נינט, ואביב אמר שהוא לא מוכן לפרש אותה - לדעתי גם הוא לא יודע. לצערי הרב הוא לא שר כלום, ואנחנו עוד התמקמנו כך שנוכל לראות את הלהקה ממש טוב.
אחרי אביב ליאור הזמין את סמדר פרי, כתבת לענייני ערבים של מעריב/ידיעות (לא באמת מבדילה ביניהם). וגם ראיון איתה ליאור הצליח להפוך למצחיק איכשהו. בזמן כל הראיון איתה הסתובבתי מדי פעם אחורה כדי לבהות באבי נוסבאום וארז שלם שישבו עם ההפקה. ארז שלם בהה בי בחזרה. :|
בסוף התכנית הביאו את האורח המפתיע, אבא של גורי (יוסי אלפי?). ליאור צחק איתו על פסטיבל מספרי סיפורים ("למה זה משודר ב4 בבוקר?", "זה לא, זה מתחיל ב12. אבל אתה קם ב4 בבוקר וזה עדיין משודר!"). ובסוף התכנית אבי גרייניק "סיכם" בשיר את התכנית שהיתה.
משם ניסינו להגיע לסינמה סיטי. לא הצליח. ניסינו להגיע הביתה בשלום. לא הצליח. אל תבינו לא נכון, הצלחנו להגיע - רק בדרך עקיפה. כרגיל. אם אני נוהגת מהרצליה, יהיו סיבוכים. בערך ב9 ומשהו הגענו לג'ק הביתה, כאשר כל הדרך מהבית של סבא עד אליו הועברה בשיחת עדכונים עם ליזי. גילינו שאנחנו רעבים (אכלנו בבוקר במק', וזהו) ויצאנו לאחת השכונות המסוכנות בעיר כדי לאכול פיצה. כל הזמן עם עין על האוטו (פעם קודמת שהייתי שם, שברו לאוטו של טמפוס חלון ופרצו לאוטו).
אז זהו, על אתמול. היום גם כן היה מעניין, רק בלי סלבריטיז.
קמתי בבוקר לגלות שג'ק שוב נעלם, גם הפעם כדי להסיע את אבא שלו לעבודה (כדי שיהיה לו אוטו במהלך היום). רק שהפעם הוא גם אסף חבר שלו בדרך, אז קיבלתי התראת "קומיתתלבשי" של 15 דקות, שבעצם הפכו ל45 (ב30 סידרתי קצת את החדר שלו, שיהיה בו אשכרה מקום ל3 אנשים). הוא והחבר הגיעו והדליקו נרגילה. כן, נרגילה ללא ארוחת בוקר איז נוט בריא. אז שילבתי את זה עם קורנפלקס.
ב10:30 הם הקפיצו אותי ונסעו ללשכת גיוס, ואני הלכתי לשהות בבית. בקצת לפני 2 קיבלתי סמס מג'יין שהיא סיימה לעבוד וקבענו להפגש בארומה שליד הבית שלי. הגענו, קנינו אייס ארומה וישבנו לדבר.
היא העלתה כמה נקודות די מעניינות. לדוגמא, מסתבר שהכל התחיל מזה שפעם - כשהם היו ביחד בפעם הראשונה - הזמנתי את טמפוס לישון אצלי, בלי לדבר איתה על זה קודם. אז זה נראה לי ממש לא ביג דיל (גם הנחתי בהתחלה שהוא אמר לה, מה שהופרך כשבאמצע הלילה היא התקשרה אליו ורק אז הוא דיווח לה שהוא אצלי ומתכנן להשאר), וכנראה שלה זה הפריע המון. עכשיו אני גם יכולה לראות למה, כי עכשיו (בחודשים שאני עם ג'ק) אני אשכרה יכולה לראות איך זה לאהוב מישהו באמת. הבעיה היא, שאם היא היתה מדברת איתי על זה אז, הכל היה נפתר בלי בעיה. אבל היא לא. ודברים קטנים וגדולים כאחד הלכו והתווספו לזה. הנסיעה שלי איתו לאילת (כשהם לא היו ביחד), או זה שהיה נדמה לה שאני עושה איתו דברים אחרי שאני מוודאת שהיא עסוקה וכו'. ובאמת, עכשיו מנקודת מבט שונה (עם יכולת השוואה לקשר שלי עם ג'ק) אני מבינה שעשיתי כמה פאשלות.
אז התנצלתי. מכל הלב, בלי ציניות, בלי גלגולי עיניים. התנצלות כנה שכזו.
ואני מקווה באמת שהיא האמינה לי. כי לשתינו היו חששות דומים בנוגע לשיחה הזו, שאנחנו בעצם סתם נטחן מים ובסופו של דבר היא לא תאמין לכל ה"הצטדקויות" שלי. אבל היא אומרת שהיא כן קיבלה את ההתנצלות, אז אנחנו פשוט נקווה לטוב.
מה שכן הסכמנו עליו, זה שבסופו של דבר הכל נובע מבעיות תקשורת. שיחקנו במשך הרבה מאד זמן טלפון שבור כשטמפוס תקוע באמצע. והוא לא בנאדם מבריק בקטעים כאלה (כן, בנאדם שמתקשר לחברה שלו יום לפני שהוא חוזר מהבסיס אחרי שבועיים בצבא ואומר שאולי הוא סוגר גם את השבת הזו וגם את הבאה רק כדי לבוא למחרת בהפתעה, הוא לא בנאדם מבריק), אז הטלפון נשבר עוד יותר.
אז כמו שאמרתי, נקווה לטוב.