Chaos Beneath My Feet

מועקה:

"יש לפעמים ימים שבהם את רוצה לפרוש כנפיים

ולעוף אל השמיים, אל תוך העננים.

לצעוק בקול גדול, ולהשתחרר מהכל.

לנטוש ולברוח, ומתחת תאנה למצוא לעצמך מנוח.

אתה מרגיש שהחיים תופסים בגרון חזק, ואתה נחנק.

אז אל תתיאש, זה רק משחק.

וכולנו רק כלים, על לוח השחמט של אלוהים.

אז בוא ותעשה את המהלך המנצח,

ותוכיח לך ולכולם שאתה

בנאדם שמח."

כן, זה באמת ככה... כמה שזה נכון, לרגע אבסורדי.

אני כבר אדם מאושר, שמחה ולא מתרגשת מכל דבר שזע,

אולם פעם הייתי מתרגשת אבל בניגוד לעכשיו זה כבר לא תופס.

אנשים משתנים לטוב ולרע, אנשים לומדים את מהותם, את חשיבותם.

כל יום קורה משהו חדש, למרות שהינך חושב שלא עשית כלום, אך זה לא נכון...

כל יום אתה משנה דבר, אולי את האופי אולי את דרכי למידתך,

ודווקא בזה אני מאמינה.

אדם לא נולד סתם כך. יש לו יעוד, הוא יכול לשנות, ללמוד ותהתקדם, יחד עם זאת

נכון שלפעמים מרגישים מועקה, אך בניגוד לזה זה עובר, חולף כמו כל יום עד שזה נמוג.

עד כה תם לו פוסט, שמלמד אותי על דרכי למידה, ואתכם?

Goddess