קשה לי לכתוב פה מרגע לרגע, מה שרק מוריד את כמות וקצב הפוסטים אבל אני אנסה בכל זאת...

עדכונים של הזמן האחרון הם שסיימתי את כל השלבי קבלה למכללה. ההזדמנות האחרונה שלי להתחיל ללמוד השנה ולשם שינוי אני אפילו מרגישה שזה יכול לקרות, מה שלא קרה בעבר. היה לי מבחן וראיונות, והראיון האחרון השאיר בי רצון ללמוד, היה כל כך זורם ומצחיק וכייף,

כמו שיחה עם סתם-אנשים-שמבינים-בנושא. באמת שהיה כייף. ואין מה לעשות האוויר שם כל כך הרבה יותר נקי מהאוויר פה.

בכל אופן, עברו כמעט שבועיים מאז ועוד אין תשובות, אבל אני מחכה.

מעבר לכך אני עוד בעבודה. הצמידו לי נציג חדש שאני צריכה להעביר לו את החומר, קצת מעצבן, קצת מחמיא.

הוא בעיקר מסכן בסופו של דבר, אני הרבה יותר מדיי פדנטית לפעמים והוא יסבול מזה.

לא מרגישה התקדמות בעבודה (מבחינת מכירות) אבל יהיה בסדר אני מניחה

(זו בסך הכל עבודה זמנית בסופו של דבר, ואולי ככה לא יכאב לי אם אעזוב ללמוד השנה).

בקשר להוא, ממשיך לשגע אותי, ואפילו משגע הרבה יותר.

מתייחס-מתעלם לשבועיים-חוזר להתייחס...

כולם אומרים שהוא עושה את זה בכוונה, ופאק זה כל כך מצליח לו... בכל אופן, לא ברור איך ולמה וכמה אבל נפלתי בפח הזה דיי חזק.

בנתיים מנסה לקדם את זה כמה שאפשר... מחכה לתגובה. אבל גם אם לא אני משערת שלא יהיה כזה נורא. תכלס זה קשר שנועד ליפול לטמיון מראש בהתחשב בהפרש השנים המטורף הזה (10).

העבודה הזאת מטפחת את האגו בצורה מדהימה עם כל הגברים-חסרי-בת-זוג שמכרכרים מסביב. ועם זאת... דווקא בו אני מתעניינת.

בעקרון אני חושבת שזהו. מדיי פעם שלומי עולה ועושה לי מועקה בלב, או מגדיל את זו שכבר קיימת.

גם זה יעבור בסופו של דבר, בעוד 3 חודשים הוא חוזר והכל יחזור לקדמותו.

אני לא מאמינה שעוד מעט ראש השנה שוב!...

ושאני עוד לא יודעת אם אני מתחילה ללמוד בעוד חודש וחצי או לא...!

אבל הכל לטובה, אה?

שבת שלום!

*די*

Good idea - HOME ALONE

Bad idea - being depressed when I'm home alone

עוד תקופה כזאת בה אין לי כח לעצמי. אני כל כך זקוקה למגע כלשהו שעוד יצור מסכן נפל קורבן... בנתיים לא קרה כלום וככל הנראה לא יקרה, אבל בכל זאת...

אתמול הגעתי לשפל מסויים וגם היום לא מזהיר. כל זה אחרי שיום ראשון היה דווקא אחלה יום...

התקופות האלו הן מה שמערער אותי, את כולי בנוגע להכל. למה אני צריכה לעשות את זה? למה שעכשיו חברה טובה שלי תדאג לי?

ואני מתה ששלומי יתקשר אבל מצד שני אני יודעת שאני אשבר איתו בטלפון ושהוא רק ידאג... ומה הוא צריך את הדאגה הזאת אלפי קילומטרים מפה? מה אני צריכה את המבחנים האלו?? למה??

כואב לי הראש,

כואבים לי החיים האלו.

תקופה עמוסה עוברת על כוחותינו.

שלשום היה יום ההולדת של ברטי, חזרתי הביתה ב-2 אחרי יציאה איתה ועם חברותיה ומשמרת ערב בעבודה,

ישנתי 4 שעות והתעוררתי לעבודה... משמרת מ8 בבוקר ועד 5 וחצי ויציאה אל תוך פקקי המרכז שהאריכו לי את זמן הנסיעה בערך בשעתיים. מבאס. כל הדרך בכיתי שאני רעבה ועייפה... הגעתי הביתה, אכלתי וישנתי עד הבוקר (12 וחצי שעות. לא אופייני בכלל).

שבוע אני אהיה לבד בבית. במהלך השבוע הזה יש לי ראיון באונ', כל השבוע אני אעבוד ואני אמורה גם להפגש עם אנשים ולהזמין מקומות לינה באיטליה לאוקטובר הקרוב.

אני עייפה.

המלאך שלי התקשר לפני שבוע. הוא מוגדר שוב כמלאך כי הוא התקשר, כל הדרך מארה"ב דווקא בזמן שהכי קשה לי. הכל משמיים אני אומרת. הכל משמיים והוא הגיע רק משם.

אני חייבת להפסיק לחשוב עליו. וגם על ההוא שמסתכל אבל לא עושה כלום.

אני זקוקה למגע אבל מתעקשת להעלם מכך ואני אצליח. יבוא יום ואני אנתק את עצמי מהרצונות האלו.

יבוא יום...

שבת שלום! *די*