נגמר הסיפור.

עבר עליי יום מדהים שהעמיד למבחן את כל הסרטים והחרדות שלי של התמודדות עם רגשי חיבה ואהבה מאנשים.

ידעתי שמעריכים אותי, לא ידעתי עד כמה.

ידעתי שאוהבים אותי, לא הבנתי כמה.

האנשים האלו מקסימים אחד אחד. אפילו שחר, שבעייתי משהו בנושאים שכאלו... אפילו שחר.

קיבלתי המון מתנות. אלבום מדהים עם ברכות מאנשים שלא חלמתי שיכתבו לי אפילו, והכי חשוב, מתנה מקסימה שנתן לי ה"מדור", לאון, מגה ושחר, המדור האולטימטיבי מבחינתי... הם עשו לי סוגשל קולאז' עם כל מיני דברים מהתקופה הזאת. כאלה חמודים...

אני מסיימת את התקופה הזו בהרגשה שלמה. תרמתי כמה שיכולתי לפי דעתי וזה מה שחשוב לי.

אני יודעת שהשפעתי ונגעתי באנשים, עזרתי כמה שיכולתי והייתי חיילת וחברה טובה ככל האפשר (נו, לכולם יש נפילות. גם לי ואין לי ספק בזה). היום הזה הוכיח לי שהייתי חשובה ושתרמתי ואף אחד לא יכול ולא יוכל לערער על כך.

ועם כל זה נהניתי. היה לי כייף והכרתי אנשים מקסימים שלא הייתי מכירה ומתחברת אליהם בסיטואציה אחרת.

(חזרה לפן האמיתי של הבלוג)

אני מפחדת מהקשר עם לאון. בין כל ההערות של כולם על זה שאנחנו צריכים להיות זוג, זה עוד מילא.

עכשיו שאנחנו כבר לא באותו משרד, באותו תחום, באותו מדור, כשאין לו השפעה עליי מבחינה שאינה כחבר,

זה איזשהו שלב חדש במערכת יחסים ביננו ואני מפחדת שאני אהרוס. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה,

שכחתי איך מכירים אנשים חדשים, איך מתחברים, איך אנשים לא בורחים...

וכולם ברחו מה שגורם לתהות אם לחשוף את השדים... אם לספר לו על המחלות הפנימיות שלי,

זה נורא ואני לא יודעת איך להתקדם הלאה...

בנתיים אני מעדיפה להשאר ככה. כי כייף לי איתו. אני אוהבת אותו ואני אוהבת את הקשר הזה בדיוק ככה.

התקשורת ביננו מעולה ואנחנו ממש, כמו שאומרים, משדרים על אותו גל...

וכל הזמן הזה, כשאני כותבת את זה, אני אומרת לעצמי שזה לא צריך להיות כל כך קשה וזה לא כזה מסובך.

ובכל זאת, הרי אולי אם לא הייתי מספרת לרם דברים מסויימים,

או לפחות מסננת את השיחה האחרונה אולי היינו מדברים עדיין.

ואם הייתי סותמת את הפה עם בל, אולי היא לא היתה נרתעת.

ופתאום כל התסביכים שלי פורצים החוצה...

ופתאום זה מרגיש כאילו הגעתי בדיוק לשלב שבו אני הורסת הכל.

ואני יודעת, אני יודעת שלאון זה לא רם ובטוח לא בל.

הוא בוגר יותר, נכנס לרשימת האנשים השניה

ושאם אני מספרת, זה לא חייב להיות הכל... זה לא חייב להפיל עליו תיק, זה יכול להיות תיקייה >_<

נו...

גם ככה אני מסננת את המחשבות האלו. דוחה אותן מעליי ומדחיקה.

אוף לוידעת...

נראה לי שאני פשוט אזרום.

לילה טוב

*די* מבולבלת למדיי