שוב אני נכה ומשתעלת למוות ובקושי נושמת

וזה ככה כבר שבוע והרופאים לא יודעים מהחיים שלהם

וכואב לי ונמאס לי מכדורים וויטמינים ומה לא

ולא ככה היה צריך להיות השבוע הזה. ממש לא ככה.

מתחילה להתאפס על עצמי מבחינת מתנות לכולם וכו'

רק שהגיע הזמן להתחיל לעבוד על הכל כבר ממזמן... מרגישה שלא אספיק כלום

ועוד מעט פסיכומטרי ואני כל כך מפחדת וכל כך אין לי כח

הכל מלא וממלא את הזמן שלי

ובכל זאת מרגישה כאילו ריק

שוב הפחדים עוטפים אותי

יוצרים מעטפת אטימות כלפי העולם

כבר לא יודעת מה לחשוב על מי ולמה

ובכל יום מתעוררת ומרגישה טוב יותר

ובכל יום חוזרת הביתה צולעת וכואבת

אני רוצה גב חדש. אני רוצה גוף חדש.

לא אהבתי את הגוף הזה אף פעם ובעיקר לא עכשיו

ונמאס.

כןכן, אני יודעת שאני נשמעת כמו טינאייג' ככה,

עם כל הנמאס לי הזה, אבל גם לכם היה נמאס אם היה כואב לכם כל כך לאורך זמן.

הולכת לחלום על מוות במקום אחר.

*די*