כואב לי בגרון כל כך
וגם באזניים
וגם בעיניים
והראש
חיה על אדויל לבנתיים
ותודה לרפואה הצבאית שהביאני עד הלום
***
עם כל הכאב הזה מחליטה לבוא איתך
לא שמה מייק-אפ שלא כהרגלי, היום כל הכתמים יראו
הרבה שחור בעיניים (יותר מתמיד אפילו) כדי לחפות על השאר,
מוחקת חלק אחרי כמה זמן, שלא תגיד שאני כמו ההם
"הדפוקים, התינוקות האלו"
איך זה שלא משנה מי מסיע אני תמיד מחכה לך
ואיך זה שלא משנה מה יהיה אני תמיד ארגיש לבד
ותמיד אחזור אחורה, לא משנה כמה אתקדם באמצע
בסוף אני תמיד אחזור אחורה
בסוף אני תמיד נשארת אותה אחת.
אני לא יכולה כשנוגעים בי
וזה מצחיק כי בדיוק קראתי את
"הסיפור המוזר של הכלב בשעת לילה"
שזה על ילד אוטיסט והמחשבות שלו והחיים שלו
דרך הראייה שלו
וזה לפעמים הזכיר לי אותי
לפחות אני לא צורחת כשנוגעים
רק מרגישה לא בנוח
וזה עובר
ומצד שני, אני שונה מזה
מצד שני, אני מבינה רגש ומרגישה המון
הרבה יותר מדיי.
אני כבר לא יודעת מה לחשוב
על מה לחשוב
איך לחשוב
וכבר אין לי למי להתקשר
ועם מי לדבר
ואל תרגיש רע, שאף אחד לא ירגיש רע
כי זאת החלטה שלי לא לדבר עם אף אחד
וזאת החלטה שלי שהכרית תשאר רטובה
החיים שלנו מורכבים מהבחירות שאנחנו עושים
ואני אף פעם לא הייתי טובה בלהחליט
אז אני נשארת במקום
לא זזה לפה ולא לשם
והעולם מתקדם
ולי כואב הגרון
והראש
שבוע טוב שיהיה,
חודש טוב!
שנה טובה
עוד 346 ימים למנייק
ועד אז... נתגלגל הלאה.
אני חייבת להתחיל דיאטה שוב
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
