תקופה עמוסה עוברת על כוחותינו.

שלשום היה יום ההולדת של ברטי, חזרתי הביתה ב-2 אחרי יציאה איתה ועם חברותיה ומשמרת ערב בעבודה,

ישנתי 4 שעות והתעוררתי לעבודה... משמרת מ8 בבוקר ועד 5 וחצי ויציאה אל תוך פקקי המרכז שהאריכו לי את זמן הנסיעה בערך בשעתיים. מבאס. כל הדרך בכיתי שאני רעבה ועייפה... הגעתי הביתה, אכלתי וישנתי עד הבוקר (12 וחצי שעות. לא אופייני בכלל).

שבוע אני אהיה לבד בבית. במהלך השבוע הזה יש לי ראיון באונ', כל השבוע אני אעבוד ואני אמורה גם להפגש עם אנשים ולהזמין מקומות לינה באיטליה לאוקטובר הקרוב.

אני עייפה.

המלאך שלי התקשר לפני שבוע. הוא מוגדר שוב כמלאך כי הוא התקשר, כל הדרך מארה"ב דווקא בזמן שהכי קשה לי. הכל משמיים אני אומרת. הכל משמיים והוא הגיע רק משם.

אני חייבת להפסיק לחשוב עליו. וגם על ההוא שמסתכל אבל לא עושה כלום.

אני זקוקה למגע אבל מתעקשת להעלם מכך ואני אצליח. יבוא יום ואני אנתק את עצמי מהרצונות האלו.

יבוא יום...

שבת שלום! *די*