הציורים שלי ואני

טוב זה יהיה פוסט דיי ארוך :\

אז ככה.. הסתיימה השביתה והיה כייף

אבל טוב שנגמר כי מתישהו היינו צכים לחזור

גם  אני חייבת להגיד

שיום חמישי היה כייף למדי,לא ציפיתי שיהיה ככה

החזרה לשיעורים הייתה מוזרה

בכלל לראות את המחכנת שלי היה עוד יותר מוזר

אני ממש לא רגילה אליה..

גם כל הבגרויות האלה עוד מעט היו צריכות להתחיל

בכלל הולך להיות בלאאאגן

אחד גדול ואין לי כווווווווח

סעמק..

פרק 2 בסיפור D:

אוקי אז תזכורת לסיום הפרק הקודם:

היא תפסה את האוטובוס הראשון ויצאה לעבודה.

היא ירדה מהאוטובוס והתקדמה לכיוון הכביש.

האורות היו מכובים,הם היו בסמטה חשוכה,

והמכונית והיא...נפגשו...

ברחוב נשמעה חריקה מרעישה וחזקה. הוא כל כך נבהל

והיא גם. הוא כמעט דרס אותה.

היא נעלמה מהכביש כמו הרוח. הוא יצא מן המכונית,הוא רצה להתנצל.

"לאן אתה הולך?!" חברה שלו צעקה אבל הוא לא ענה.

"חכי!" הוא צעק והיא נעצרה.

"אני ממש מצטער.. לא התכוונתי.."

"אתה שיכור! אתה מודע למה שיכול היה לקרות!?! ובכלל אתה קטין תחשוב מה היה קורה אם באמת

היית דורס אותי!!!!!!!!!!"

"אני.. אנ.י..."

לא היו לו מילים. היא המשיכה ללכת לכיוון המועדון,והוא אחריה.

בשלב מסויים הוא איבד את עיקבותייה ונכנס למועדון הראשון שראה.

הוא החליט להישאר שמה.

הוא שוב התחיל לשתות כמו משוגע.

באמצע השיר עלו שתי חשפניות על הדוכן,אחת מהן הייתה היא.

פנייה נראו כל כך "מאושרות" מכאב.

כשהוא ראה אותה הוא ברח מן המועדון. ונשבע שלא לחפש אחריה.

למרות שהוא ידע שזו תיהיה טעות חייו.

בראשון בבצפר.

"תגידי את משוגעת?! ממתי את זונה?!"

היא סטרה לו  ולא ענתה.

דמעות היו בעיניה.כאב בשלו.

לרגע הם התקרבו... התרחקו.. התקרבו..

ובסוף התנשקנו..

נשמע הצילצול הם נכנסו לכיתה ויותר הם לא דיברו.

עד לסוף שבוע. הוא שוב עקב אחריה והיא שוב עבדה במועדון

כדי לפרנס את משפחתה.

השעה הייתה שלוש לפנות בוקר,חשוך כל כך,רטוב היה הרחוב.

הגשם לא הפסיק לרדת וקור כלבים היה בחוץ.

הוא שוב היה שיכור ומתוסכל.

היא קפאה מקור,בדרך הביתה, הם שוב

נפגשו באותה סימתה,באותה כביש,באותו מעבר חצייה

אך הפעם לא נשמעה חריקה

נשמעה צרחה.

קצת ציורים שלי..

זהו...

תגיבו.. ושבועטוב

-צ'נה-