פרק ראשון של הסיפור ! D:
כמו כל שנה התייצבנו בכיתה מלאי מרץ לשנה החדשה.
כולם צרחו כמה שהם לא רצו לחזור.
רק היא ישבה בצד לבד,חיכתה לחברותיה שלא נראו באופק.
"שלום לך!"
"שלום גם לך!"
היא קצפה על חברתה הטובה שסוף כל סוף הגיעה לכיתה.
"ראית את כולן?",היא שאלה.
"לא רק אותך"
"אוקי"
אחרי שהמורה הגיעה באיחור אופנתי הוא וחברים שלו נכנסו לכיתה.
הייתה מהומה גדולה בגללם.
יום הלימודים הראשון נגמר.
הוא יצא מהכיתה היא גם,כשהם התקרבו לדלת הם התנגשו.
הספרים שהיו בידיה נפלו והוא,כמו גבר אמיתי התנדב להרים את מה שלא בכוונה הפיל.
"אני מצטערת לא ראיתי אני הולכת ותודה"
"זה בסדר,גם אני לא הסתכלתי לאן אני הולך בטח שלא כשאני רץ"
"רץ? לאן?"
"אני רץ למופע של חברה שלי,היא צריכה היום להופיע במתנס אחרי המופע שלה
אני נוסע מכאן לסופשבוע איתה בצפון מגניב לא?"
"כן.. זה דיי נחמד"
"איפה את גרה?"
"אמ למה?"
"אנחנו גם ככה קרובים לשער אז החלטתי ללוות אותך,יאללה בואי"
"אממ אוקי אבל אתה לא תאחר למופע?"
"לא המתנס קרוב לבית שלך לא?"
"דיי.. כן.."
שניהם הלכו,היה ניצוץ בעיניה שווה אותו ואת כל הבחורים שהכירה בכל חייה.
"העיניים שלך מדהימות"
"תודה" , אמרה בצניעות רבה.
"טוב הגענו"
"כן תודה"
הוא וחברה שלו נסעו לסופשבוע ושמה הוא קיבל את המכונית ואת הרישיון המזוייף.
חברה שלו הייתה אחראית לכל העניין עם הרישיון,ההורים שלו ידעו ונתנו
לבנם הדוגמן אישור.
בנתיים היא ישבה בבית וניסתה ללמוד אך לא ממש הצליחה ,המכות שהיא חטפה היו
חזקות ממנה. מצבה הכלכלי היה רע מאוד.
ובאמצע הלילה היא נאלצה ללכת לעבוד בשביל שלמשפחתה יהיה כסף
ללחם,שתייה,ולכיסוי כל חשבונות הבית.
היא תפסה את האוטובוס הראשון ויצאה לעבודה.
היא ירדה מהאוטובוס והתקדמה לכיוון הכביש.
האורות היו מכובים,הם היו בסמטה חשוכה,
והמכונית והיא...נפגשו...
זהו להפרק.. מקווה שאהבתם
תגיבו וחג שמח :]
-צ'נה-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
