פעם ראשונה
מזה 12 שנה
שלא נשקתי אותו.

שלא הרכנתי את הראש למטה
התקרבתי קרוב קרוב
ואמרתי את הדברים שבלב
הדברים היחידים שאני מתכוונת אליהם
ובאמת
נתתי נשיקה
ונזלה דמעה.

זה לא קרה,
לא הצלחתי להתקרב לבועה השחצנית הזאת
הסתכלתי מרחוק
והסתכלתי למעלה
ביקשתי סליחה שאני לא מסוגלת
אפילו שלא ממש הכרתי אותו
אני מרגישה שהוא חלק בלתי נפרד ממני.

הייתה גם את הגינה הזו,
שתמיד חשבתי שזה בשביל שלא ישעמם לו
שיהיה לו עם מה להתעסק כשכולם הולכים משם
מסתבר שזה חלקה גם לסבתא
מילא אותי צמרמורת.

פתאום כולם גדולים
סיון באה עם מדים, רועי עם החברה
הילדים הקטנים כבר לא קטנים
אני גדלתי .. מאוד.

מתחילה להעריך את הקטנות של החיים
קשה לי לעכל
שאין אפילו בנאדם אחד
שאוהב אותי ומעריך אותי וסומך עלי במאת האחוזים
שישים את הידים שלו על אש בשבילי.

והיום הזה בשנה
שיכל להיות עם כל כך הרבה משמעות
וכל כך הרבה רוחניות
עבר בלי שום סנטימנט

 סבא,
אני אוהבת אותך
ואני אחזור לבקר.

חופש נעים לכולם
בלי שטויות :]