איך אני חוזרת לפה בכל פעם שאני מדוכדכת, זה מדהים.
זה כמו היומן הפרטי שלי, המקום שאני מרגישה בו הכי בנוח, הכי לפרוק.
כן אמנם יש לי פה עבר שלם אז איכשהו מרגיש לי לא נכון לחשוף לעומקם של דברים את התרחישים בחיי,
אבל גם אם אעדכן אותם מעט - אני יודעת שיעשה לי טוב לכתוב עליהם, לשתף פה, את עצמי בעיקר, ואת מי שלא קורא פה אם בכלל.
אז ככה,
There's this guy...
הכרנו בטינדר.
כן, נתתי לאפליקציה צ'אנס. למה לא?
אבל להבדיל מכל הבחורים האחרים שהכרתי, שאמרתי להם ישר שאני מכוונת למשהו יותר רציני ממה שהאפליקציה ידועה בה,
איתו השיחה גלשה למקומות אחרים וההבהרה הזו לא נאמרה.
ומאז אנחנו נפגשים.
כבר חודשיים, פעם-פעמיים בשבוע, מדברים בפלאפון, עניינים.
ישנתי אצלו כמה פעמים.
הוא גר רחוק אז זה לא פשוט אבל עדיין עושים את ההשקעה.
והנה זה הגיע -
שלב הרגשות.
אני יודעת שזה כאן כשאני לא מצליחה להתרכז בשום דבר אחר כשמשהו לא מסתדר בינינו.
או שאני מריצה בראש משפט שהוא אמר לי שקצת גרם לי לתהות - איפה אני בכל הסיפור הזה?
אני לא אוהבת לרוץ להגדרות, אני עוד יותר לא אוהבת להלחיץ כי אני מאמינה שדברים באים בזמן שלהם ולא תמיד צריך לדבר כי לפעמים זה גורע.
אבל ראבק...
אני יושבת פה ושוברת את הראש.
מרגישה כמו בין שמים וארץ.
מה אנחנו? מה אנחנו לא?
איך אני אמורה להמשיך לפעול מכאן?
את הטינדר מזמן כבר מחקתי, ניראלי שבוע אחרי שהכרתי אותו.
וביטלתי בנים, וסיננתי פה ושם.
אבל אולי כל זה לשווא?
אני לא יודעת...
אני מרגישה שאני צריכה לשאול.
אני צריכה לשים את זה על השולחן.
הוא אמר לי בפגישה הראשונה שלנו ש-כנות זה שם המשחק, והוא מאמין בזה לפני הכל.
אז למה לי כל כך קשה להיות כנה עם עצמי?
אני יודעת שמגיע לי יותר,
אני יודעת שמגיעה לי וודאות,
שמגיע לי לדעת מה קורה איתי,
לאן אני הולכת,
מה אני עושה פה...
אני חייבת למצוא את האומץ ולשאול אותו עלינו.
יהיה מה שיהיה.
ובין אם זה ידפוק את הקשר,
ובין אם אקבל את התשובה שאני הכי לא רוצה לשמוע,
לא משנה מה יהיה -
לפחות אני אדע שאני שלמה עם עצמי.
שהייתי מספיק אמיתית וכנה *עם עצמי* כדי לשאול, כדי לא לתת לי ליפול בבור ללא תחתית הזה.
היה לי כבר את העניין הזה בעבר עם הבחור של השנתיים האחרונות...
זה נגמר בלא כלום, כי לא מצאתי את האומץ לשאול.
אז פשוט התרחקתי
והתנתקתי
ונעלמתי
התפוגגתי.
וכל הקשר התפוגג יחד איתו,
אך תחושת ההחמצה נותרה ורק התעצמה.
אני לא הולכת לעשות את זה שוב.
יהיה מה שיהיה.
אני אשאל.
מה איתנו?
זה לא מילה גסה.
מגיע לי לדעת.
לא ככה?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
