אתמול בלילה חזרתי הביתה
פעמיים בית חולים
כאבים בלתי נסבלים
4 רופאים שונים
צחוק מרוב כאב
הרבה מחטים
המצב שלי עדיין נתון בתור השערה
"קחי אנטיביוטיקה
אם לא יעבור עוד שבוע,
תחזרי לפה"
לא רוצה לחזור
שונאת בתי חולים
מפחדת מבתי חולים
ביום הראשון בכיתי מהכאב
ביום השני בכיתי מתסכול
מפחד שלא מוצאים מה יש לי
ועדיין כואב לי
מאוד

היום ראיתי את הבנות שלי
הייתן חסרות לי
פיקניק מאולתר בפארק
:)

התגעגעתי

ואני רוצה לראות אותו
כמו שצריך
לא רדומה מהמיטה
 כשהוא מפחד לגעת לי ביד כי כואב.
עליו ועלי אני לא אפרט
אני מאושרת
זה הכל
זה מה שחשוב

והאנרגיות שלי נגמרות
וזה לא בגלל שאני חולה
זה פשוט ככה
כבר מחכה לעוד חודשיים וחצי
לעולם החדש שיזרקו אותי אליו
קשה
מפחיד
נכון
כואב
חדש
אבל כ"כ מספק
ועוד כ"כ הרבה מילים

ומה יקרה?
זה בידיים שלנו
של כולנו
אנחנו מכתיבים את הגורל שלנו
אנחנו יכולים לשנות אותו
אל תרימו ידיים על מה שבאמת חשוב לכם
תלחמו על זה
תלחמו על מה שאתם יודעים שחשוב לכם
לא מה שהחברה חושבת שחשוב לכם

גלשתי לנושא אחר

לחיי סנדוויצ'ים ואבטיח בפארק