עבר הרבה זמן מאז שכתבתי פה. הספקתי להתגייס, לעבור טירונות, לעבור חצי קורס, לקבל משקפיים. לאסוף כ"כ הרבה חוויות וזכרונות מתוקים.

בלבלות בראש, עייפות מצטברת, לא רוצה כבר דבר. אולי זה הדכדוך עם הידיעה שמחר אני חוזרת לבסיס ליום מבוזבז אחד ואז שוב הביתה. ואולי כי אני מתחילה להבין את המילים שהוא אמר לי אז מזמן, חצי שנה לפני. על זה שקשה, על זה שלפעמים זה מרגיש יותר מידי. אני רוצה להאחז בטיפת הבית שאפשר תוך יום וחצי, אבל זה לא מספיק. אני מתחילה להבין את המילים שלו כשהוא אמר שלא מגיע לי ככה, ומגיע לי יותר. זה מפחיד שיש רגעים שבהם אני חושבת ככה לגביו, שאולי לו מגיע יותר, ואולי יהיה לו יותר טוב ככה. אני לא יכולה לקרוא לזה ייאוש, אני לא יכולה לקרוא לזה וויתור או אפילו התחשבות כלפיו, אני לא יודעת איך לקרוא לזה.

וכן, השירות שלי זה בת זונות, ותנאים אחד הטובים. אבל זה עדיין קשה, זה עדיין מעייף, זה עדיין לא מה שאני רוצה, זה עדיין לא מה שאני. הציור ברח לי מהידיים, אני מתגעגעת לקנבסים הריקים שלי, למכחולים המלוכלכים שלי. אבל התחלתי לשיר, זה מזמן לא היה לי. והוא הכח שמשאיר אותי חזקה על הרגליים שם, והוא הכח שמשאיר לי את החיוך כשאני פה. ואני יודעת שקשה לו עם זה שאני כ"כ רחוקה, עם מצב הרוח שמוזרים שלי עכשיו. ועל זה אני מעריכה אותו עוד יותר כל פעם. ולא הכל רע, ולא הכל קשה.

אני לא בוכה, אני לא מתלוננת, כי יש כאלה שלהם יותר חרא, שקורעים להם את התחת. יש לי בנות מגניבות שם, ובשיעורים מצחיק, וסוף סוף כולן התרגלו לבדיחות השואה שלי, ולעובדה שאני כ"כ בוטה וצעקנית לפעמים. ועוד חודש אני עוזבת את הגטו שהם קוראים לו בסיס, ונכנסת לסדיר שלי, ואז בכלל יהיה בית זונות. ובתקווה אני אקבל את אישורי העבודה שלי, ואז אני אקבל יומיות ואוכל לעבוד בערב בעיר.

הבנות מדהימות, ואני מתגעגעת אליהן נורא. ואני ומאליש עוד שבוע שנה, זמן שטס כמו שניה. כבר מתחילה לראות את העתיד ברצינות, לאן לעבור, איפה לגור ואיך, עם מי? מה עם הלימודים, וכמה. כל השאלות האלו נראות  יותר ויותר קרובות, יותר ויותר מציאותיות. העניין של להפוך לעצמאית ולגור לבד כבר עלה כמה פעמים, אולי כמה יותר מידי. ומי יודעת אם הענין של העבודה יצליח, והסדיר יהיה קל, אולי העניין הזה גם יקבל צורה.

ההתבגרות המהירה הזו מעניינת לי, אני לא יכולה להגיד שהיא מפחידה אותי או משמחת אותי. היא מעניינת לי. עוד צעד קדימה, אבל לאן?