החיים חולפים מולי
בטונים משתנים,
בגוונים של אפור
שחור והשינויים
עוד רבים.
הפחדים, בלילות כאלה
מדביקים אותי לתקרה
שדביקה מגעגועים,
ואם היא לא הייתה שם
סביר שהייתי עפה מפה
ולא חוזרת עוד לעולם.
נוטשת את הקיום הרגעי
העצוב הזה,
ומשילה מעליי את הנפש הזו
שלא יודעת שובע.
'אבל נכון לא נורא? ממש לא נורא..'