לזכור. לזכור ולא לשכוח. 6 מיליון יהודים שנספו בשואה הקשה...
אסור! אסור לשכוח אותם!
ואת כל הזוועות שעברו..
אסור לתת לזה לקרות שוב!
כשהייתי בגרמניה (אספר על השבוע הכי מדהים בחיים שלי בפוסט אחר.. לא עכשיו.. :X ),
היינו בזקסנהאוזן.
מחנה ריכוז..
והמחזות שם פשוט נוראים!
(ואפילו שזה רק מחנה ריכוז.....)
ישנם מקומות שהולכים על אפר המתים. פשוט דורכים עליהם.
על המתים שלנו.
המתים היהודים.
אותם מתים,
שנרצחו באכזריות רבה כל כך...
שנרצחו בדם קר.
ושפשוט היו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון =/
במחנה יש תמונות מחרידות. (ולא רק תמונות על הקיר. )
שלי, היה מאוד קשה לראות אותן.
ודווקא אני, שחשבתי שאני ילדה חזקה.
ילדה אמיצה...
שאני מסוגלת לעמוד במצבים כאלה...
במצבים קשים כל כך..
הייתי הראשונה לפרוץ בבכי..
בכי לא מוסבר..
הדמעות פשוט זלגו לי מהעיניים
ולא הפסיקו.
ואפילו עכשיו, כשאני נזכרת בכל הזוועות,
הדמעות מציפות אותי שוב...
וכשסוף סוף קצת הפסיק,
ראינו פתאום את הגרמנים שלנו,
(התפלגנו לקבוצות שונות - בעברית ובגרמנית.. )
וחזר אליי הכל....
כל הדמעות, כל העצב, כל השנאה.
לא לגרמנים שלי...
הרי הם לא עשו כלום
הרי גם הם מתביישים במה שהעם שלהם עשה...
השנאה היא לעם שלהם.
השנאה למה שהם עשו,
לעם שלנו.
קשה לי לדבר על כל מה שהיה במחנה...
קשה לי להיזכר.
אבל אני לא עברתי כלום.
רק ראיתי... רק שמעתי...
בעוד שנתיים הנסיעה לפולין.
לא יודעת איך אני אשרוד את זה.
בהתחלה, אמרתי שאני לא אטוס.
כי המצב שהייתי בו,
ועוד רק במחנה ריכוז,
לא רוצה לחשוב על איך אני אהיה במחנות השמדה.
והרבה...
אבל כשהגענו לסוף היום בזקסנהאוזן,
חשבתי על זה עוד קצת..
והגעתי למסקנה שאני כן אטוס לפולין.
ולא משנה כמה קשה יהיה,
זה חשוב.
חשוב להיות במקומות האלה...
חשוב לשמוע
חשוב להכיר
חשוב לא לשכוח!
אנחנו לא ניתן לדבר כזה לקרות שוב!
אנחנו לא ניתן לאף אחד לקחת לנו חיים שוב.
כי 6 מיליון חיים,
שלא חזרו מהמלחמה הקשה....
6 מיליון שנתנו חייהם בשביל המדינה שלנו!
6 מיליון, שלא יבנו חיים
בארץ הקדושה..
במדינת היהודים.
יהי זכרם ברוך!
מאיה. 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאיה
