It's a new dawn ,It's a new day It's a new life...For me

קרעת אותי הפעם.
נדמה לי שזה הולך לקרות, עוד הרבה. כי הפעם באמת חתכת אותי והרגשתי חשופה מדי. יחסית לאגו כמוני.
הפעם הזאת כמו הפעם שעברה היא עוד התחלה ועוד סוף לאיזה תחושה סתומה וסמים של דקה ופופולאריות של שנייה ואהבה של מאייה, שאפילו למאייה הקטנה והיפה הזאת של המבט הזה והחיוך הזה שלך, היתה שקרית, ממש כמו שקר שחור לבן או אפרורי, אפרורי בערך כמו קורי העכביש על הלב שלי שבו כבר ממזמן לא ביקרו, הייתי רוצה שיחללו אותו וירגישו אותו וימחצו אותו במגפיים רק בשביל להרגיש, בשביל הסיכון הקטן להיפגע, ולא להסתכן במזוכיסטיות מוזרה ששייכת לי, להסתכן מתוך ידיעה שזה ייכשל.
ואת קוראת לי ואומרת שאולי זה לא מה שחשבתי והוא לא מי שרציתי ורק עוד סטירה חסרה לי, סטירה פיזית כי סטירה ברוח שלי בטוח הרגשתי, כבר כמעט הייתי בטוחה שכל המעגל שמסביבי שמע את הסטירה הזאת, כל כך חזקה שכמעט שיחררה דמעה, ואני אפילו לא יודעת למה כי אני מרגישה כל כך כמעט אבל לא.
המילים לא משתחררות ואתה דורש בלי קודים ועם שמות ואני לא מסוגלת אני לא יכולה לצרוח שם אחד, שלוש אותיות, שתי הבהרות שלפעמים אני שומעת יותר מדי ואני בעצם לא צריכה אותו, ואולי זה בעצם לא בו, אלא במיטה שלו בלילה, רק להתחבק ככה בחורף, שיהיה מישהו שיגיד שהכל יהיה בסדר וילחש לי באוזן ויצייר אותי ויגיד שאני הכי יפה והכי מוכשרת והכי שלו. למרות שזה לא מתאים והכל כבר לא ברור ונראה לי שאני בעצם כזאת כל כך כמעט.

והמעגל צוחק ומסתובב סביבי ונדמה לי כאילו הם שרים משהו ואני לא מצליחה להבין איזה שיר...