אני לא מוצאת את המילים,
אני אפילו לא יודעת מה להרגיש.
זה כיאלו, רק כיאלו, שום דבר לא באמת קרה.
זה כיאלו לא שברת לי את הלב, כיאלו לא איכזבת.
זה מרגיש שכשהלכת לקחת את הלב שלי איתך.
לקחת ממני כל אפשרות להרגיש כעס כאב או אהבה.
אני חסרת מילים וחסרת תחושה.
אני בעיקר תשושה.
מרגישה כמו אחרי לילה עם חלום נורא,
עייפה, מאוסה, ומבולבלת.
אחרי כלכך הרבה,אחרי כלכך הרבה דברים
אחרי עליות ומורדות,
אחרי טיולים, אחרי פרידות, חלקן יפות וחלקן מכוערות
אחרי שהתבגרנו, אחרי שגדלנו
אחרי שמצאנו את עמק השווה
אחרי שהאהבה שלנו הפכה לנעימה ומתוקה יותר מאי פעם
איכזבת אותי. איכזבת את האישה שלך,
שאוהבת ונאמנה תמיד.. בעניים עצומות..
את האישה שמכינה ונותנת, מכל כולה.
שסלחה וראתה ואהבה אותך, בכל מצב.
האישה שרדפת אחריה, שהבטחת לא לפגוע.
פגעת בי. השארת אותי בלי מילים.
הלכת.. הלכת וזה נראה כיאלו טיפשי כלכך,
נראה לא אמיתי, נראה כיאלו רק רבנו,
אבל בעצם זה יותר מזה.
אתה הפכת ריב, הפכת תקופה מתוקה עם קצת מרור
לנתק. למשהו קבוע. למשהו מכאיב מידי.
בלי הרבה מילים.. אמרת לי את כמה מה שלא רציתי לשמוע.
באתי אלייך עם ביטחון, עם בקשה לשנות לנסות להתגבר על השינוי בחיינו.
והיית חסר קול.
אין טעם אמרת לי..
אין טעם?
אז יאלה, בוא נזרוק הכל לפח.
בוא נזרוק את כל הזיכרנות.
את כל האהבה, וגם את התשוקה.
בוא נזרוק את המתנות.
בוא נשכח את הטיול לצפון שעשינו יומיים לפני כן.
וגם את היומולדת שרגנתי לך שבוע קודם..
בוא נשכח שלפני שלושה שבועות היה חשוב לך כלכך להפתיע עם פרחים
בוא נשכח את כל המילים היפות,
את כל השתיקות המתוקות
בוא נשכח.
בוא נשכח את הסקס
בוא נשכח את הנשיקות.
בוא נשכח את הצחוק, את החיוך.
את הסליחות.
את העבר.
את הההוה.
בוא נשכח, פשוט נשכח.
כי החלטת, פתאום החלטת,
שזהו.
יאלה, בוא.
אף אחד מהצד לא יכול להבין. לא יכול להבין את ההרגשה שלי.
כי הרי קורה, נגמר קשר.
אבל לא, לא ככה. לא סתם.
ואל תחשוב ששתחזור, ואני שתחזור.
אם לא עכשיו, אז תכף
אל תחשוב שאסלח לך.
כי אני כבר לא יכולה להסתכל עלייך.
וזה לא בגללי, זה בגללך.
זה בגלל שאכלתי ממך כלכך הרבה חרא, אכלתי באהבה,
התמודדתי עם הכל בשבילך,
ואתה לא מסוגל להתמודד עם רגע אחד שלי קשה.
אתה שוכח, הכל. כיאלו אני לא נותנת את כל הנשמה שלי.
את כל מה שיש לי.
אז לא, אני רותחת. אל תחזור.
CRY ME A RIVER
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאיילי